ארכיון הקטגוריה: כללי

משולש הזהב

מאמר זה מתוכנן לצאת לאור בשנת 2020. בו יסופר אודות השורשים העבריים וקשרי משפחות בין אכלוסיות היוון העתיקה, הקרת החדשה (קרתגו), ערי האטרוסקים ורומא.

 Golden_Triangle_01-He

 


באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

יציאת מצרים: הסיפור שמאחורי הקלעים

בצאתם ממצרים, שהו בני ישראל במשך 40 שנה במדבר סיני במרחק של כ- 100 ק"מ מארמון פרעה מלך מצרים. מדוע פרעה לא רדף אחריהם ולא ניסה להחזירם למצרים? במה הוא היה עסוק?

את התשובה תמצא/י במאמר זה.

.

מצרים במאות 18-17 לפנה"ס

לקראת המאה ה- 18 לפנה"ס הייתה אוכלוסיית מצרים מרוכזת לאורך הנהר נילוס ועסקה בעיקר בחקלאות.

באמצע המאה ה- 18 לפנה"ס נכבשה מצרים התחתונה על ידי ההיקסוס (חיקסוס, هكسوس, Hycsos, Ὑκσώς, Ὑξώς). אנו מכירים את שמם מכתובות יווניות עתיקות. מי הם ומאין באו? – קרא/י במאמר "מי אתה, פרעה?".

ההיקסוס הביאו למצרים את עידן הברזל: הם ידעו ליצר כלי עבודה מברזל, סוגים שונים של חרבות, פגיונות, מגנים, שריוני גוף וקסדות. אך החידוש החשוב ביותר הוא המרכבה הדו-גלגלית.

תמונה 01

Exodus 01 merkava

עם הגיעם למצרים במרכבות, בשריון ועם כלי נשק מברזל, כבשו ההיקסוס את השלטון ללא קרב. הם שלטו על מצריים בתקופה שבין השנים 1750 לבין 1550 לפנה"ס – תקופת שלטון השושלות ה- 15 וה- 16 שמקורם בהיקסוס.

.

הגעתם של בני ישראל למצרים

באמצע המאה ה- 17 לפנה"ס עם ישראל – זה משפחתו של יעקב אבינו. יוסף בן יעקב הגיע למצרים ויצר מגע עם המלך פרעה. המלך (בן ההיקסוס) הפגין ליוסף חיבה, סמך עליו ומינה אותו לתפקיד האחראי על כלכלת מצרים. תוך ניצול שבע שנות הבצורת והתרוששותה של האוכלוסייה המצרית קנה יוסף קרקעות מצריות לטובת המלך ובכך זכה לאהדה גדולה עוד יותר מצידו.

בשנת 1624 לפנה"ס (קרא/י את המאמר "כרונולוגיית אבותינו") בשל רעב כבד בכנען, הגיעה משפחתו של יעקב אבינו למצרים, ובחסותו של יוסף התיישבה בארץ גושן – האזור הפורה והמתאים ביותר לרעיית צאן.

.

היכן נמצאת ארץ גושן?

העובדות הבאות מצביעות על מיקומה של ארץ גושן:

-   אזור זה נמצא בקרבת ארמון פרעה:

     "וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ" (בראשית מה, י)

-   אזור זה ממוקם במעלה זרם הנילוס מעל ארמון המלך. לכן משה הפעוט נסחף בתיבתו במורד הנהר לארמון, עד שהגיע לרגלי בת המלך.

-  אזור זה נמצא מערבית לים סוף, לכן בני ישראל, אשר בצאתם ממצרים לסיני הלכו מזרחה, נאלצו לחצות את ים סוף.

-  זהו אזור מרעה טוב:

    "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיך. אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא. בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ.  יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" (בראשית. מז, ה – ו)

 המסקנה: ארץ גושן הייתה ממוקמת בסמוך לדלתת הנילוס במעלה הזרם.

תמונה 02

Exodus 02 Fayum

.

ארץ גושן היא נווה מדבר פַאיוּם

ארץ גושן היא האזור אשר כעבור זמן קיבל את השם "פאיום".

פאיום הינו נווה מדבר, אשר נמצא בשקע טקטוני שעומקו כ- 44 מטר מתחת לפני הים התיכון ושטחו כ- 1270 קמ"ר. בקרקעית השקע נמצא האגם המלאכותי העתיק ביותר – האגם קארון. הסופרים העתיקים מחשיבים אותו כאחד מפלאי העולם. הוא מתואר ביצירותיהם של הרודוטוס, דיודורוס, סטרבון ותלמיופליניוס. כיום שטח האגם הוא כ- 200 קמ"ר. בעבר שטחו היה גדול יותר, ולכן הוא נתפס על ידי בני ישראל כים. שמו של נווה פאיום נוצר כתוצאה מעיוות המילה העברית "בים". גם בימינו האוכלוסיה המקומית קוראת לו بحيرة قارون = ים קארון.

בתקופה ההיא בני ישראל קראו לאגם קארון בשם "ים מורד" לכן בספרות היוונית העתיקה קיבל האגם את השם [moyridos] Μοίριδος. מאוחר יותר השם עוות ביוונית ועבר לשפות אירופיות בצורה של:

(greek) Μοίριδος [moyridos] → (greek) Μοῖρις [moyris] → (eng) Moeris [moyris]

התעלה שממלאת את אגם קארון במי נהר הנילוס נושאת את שם האדם אשר יזם וניהל את בנייתה: بحر يوسف [בחר יוסופ] =  "ים יוסף"  (קרא/י את המאמר "אודות חוקי הטבע ואודות טבע החוקים"). אגם קארון נוצר ומתפקד עד כה בזכות תעלת יוסף.

תמונה 03: תעלת יוסף

Exodus 03 Josef channel

עם הזמן בני ישראל התפשטו במעלה זרם הנילוס וגם התיישבו בנאות המדבר מערבית לנהר הנילוס.

תמונה 04

Exodus 04 Fayum

דווקא במקומות הללו נמצאו הכתובות העתיקות ביותר של האלף-בית הפונטי  (the phonetic alphabet) – אודות התפתחותו קרא/י את המאמר "מדוע אירופה כותבת משמאל לימין". הארכיאולוגים משייכים את הכתובות הללו למאה ה- 16 לפנה"ס, במילים אחרות – לתקופת התיישבותם  של בני ישראל במקומות אלו.

נווה המדבר סיווה הממוקם כ- 500 ק"מ מערבית מנווה פאיום. הוא מיושב עד עצם היום הזה על ידי צאצאי בני ישראל הקדומים. עד לא מזמן היה שם מבנה עתיק אשר נבנה באמצע המאה ה- 16 לפנה"ס, כלומר, כ- 100 שנה לאחר הגעתם של יעקב אבינו ומשפחתו למצרים. הוא נבנה למטרות פולחן והיה לו תפקיד חשוב בגורלו של אלכסנדר הגדול (קרא/י את המאמר "אלכסנדר הגדול – גם הוא?"). שם המבנה הוא "מקדש אמון" וההשערה הרווחת היא שהמילה "אמון" היא שם האל המצרי. למעשה המילה "אמון" נוצרה מהמילה העברית "אמונה" ומשמעותה איננה שם האל המצרי אלא כינוי לאלוהים. מבנה זה הוא בית הכנסת העתיק ביותר בתולדות האנושות. הוא פוצץ בשנת 1895 על ידי השלטונות המצריים. בנווה המדבר סיווה קיים מבנה אחר שנבנה במאה ה- 5  לפנה"ס והוא נקרא בימינו בשם "מקדש אמון". זהו זיוף אשר מטרתו למחוק זכר למקדש האמיתי אשר פוצץ מזכרון האנושות .

.

מספר בני ישראל במצרים

    "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה." (שמות, יב, מ)

מספר גברים בני ישראל מעל גיל 20 בעת היציאה ממצרים היה 603,550 – קרא/י במדבר, א', יז-מז.

מספר בני ישראל אשר יצאו ממצרים היה קרוב ל- 4 מליון איש (קרא/י את המאמר "מספרים").

לאחר חישוב פשוט נגלה:

-   כדי להגיע למספרים אלה שרדו במשפחה ממוצעת של בני ישראל כארבעה ילדים – דבר מציאותי בהחלט והוא דומה לשיעור ילודה בארז בימיינו.

-   אוכלוסיית בני ישראל כ- 80 שנה טרם תחילת היציאה ממצרים מנתה כ- 500,000 איש – נשתמש במספר הזה בהמשך המאמר.

.

הגירה לאזור הים האגאי

יחס המצרים האותנטיים אל בני ישראל לא היה חם במיוחד:

    "וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (בראשית, מג, לא – לב)

היחס השלילי התחזק לאחר הפלת פרעוני ההיקסוס בשנת 1550 לפנה"ס על ידי המלך פרעה יעחמס הראשון. אוכלוסיית בני ישראל אשר נחשדה באהדת ההיקסוס, נרדפה על ידי השלטונות – הדבר שגרם לרבים להגור.

בסוף המאה ה- 17 לפנה"ס השמידה התפרצות הר הגעש סנטוריני את אוכלוסיית הים האגאי – התרבות המינואית חדלה מלהתקיים. הפליטים העבריים הראשונים הגיעו ממצרים לאיי הים האגאי ולחופיו במאה ה- 16 לפנה"ס.

תמונה 05

Exodus 05 from Egypt to Greece

הפליטים היו רועי צאן, לכן אחד הישובים הראשונים אשר נוסד על ידם קיבל את השם "מִקְנֶה". הישוב התפתח והפך לעיר מִיקֶנָה (Mycenae, Μυκήνη).

בעיר מיקנה התיישבה קבוצת בני ישראל משבט דן – הדנאים (Δαναοί, Danaans, Denyen, Danunäer). הם יסדו ופיתחו את התרבות העתיקה, אשר נקראת בימינו הציויליזציה המיקנית.

הדנאים היו ימאים טובים. הם שיתפו פעולה עסקית וצבאית עם פזורת ישראל משבטים אחרים, אשר התיישבו על חופים שונים של הים התיכון. בפנייתם איש לרעהו השתמשו בני ישראל במילה "אחי", לכן בספרות ההיסטורית הם כונו במילה "אחים" (Ἀχαιοί, Achaei, Achivi, Achaeans). מילה זאת חזרה לשפה העברית המודרנית משפות לועזיות בצורה מעוותת "אכאים".

האכאים התיישבו בחופי הים התיכון במאות ה- 16 – 13 לפנה"ס. הם הקימו יישובים רבים והפכו למייסדיה של האוכלוסייה המקומית הים-תיכונית. כ- 500 שנה מאוחר יותר בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס הם קלטו את המוני בני ישראל אשר נמלטו מפלישתו ארצה של תגלת פלאסר ה- 3 מלך אשור (קרא/י את המאמר "המעגל נסגר").

תוך פעילות צבאית ומסחרית הרחיבו הדנאים את גבולות התיישבותם:

-   צפונה לאזור מוקדון (השם מוקדון נוצר מאוחר יותר במאה ה- 12 לפנה"ס – נרחיב על כך בהמשך המאמר).

-   צפון-מזרחה לכיוון הלספונטוס וים השיש (מיצר הדרדנלים וים המרמרה) – המצור על טרויה וכיבושה היו חלק ממבצע זה אשר תואר על ידי הומרוס בשירו "אודיסיאה" כעבור כ- 700 שנה.

-   מזרחה לאורך חופי אסיה הקטנה. צפונית מקפריסין הקימו הדנאים את ממלכת דנונה. עיר גדולה בשם אדנא קיימת שם עד עצם היום הזה. השם הארמי "אדנא" מקורו הוא במילה "דן".

תמונה 06

Exodus 06 from Greece to Danuna

הדנאים הקימו מספר ישובים בחופי הים השחור וניהלו שם יחסי מסחר עם הסקיתים (האגדה על גיזת הזהב). יחסים אלה הניחו את יסודות החברות בין שני העמים, אשר התאחדו שוב בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס במהלך הימלטות הדנאים מרדיפת תגלת פלאסר ה- 3 מלך אשור (קרא/י את המאמר "המעגל נסגר").

.

אירופה במאות ה- 15 – 13 לפנה"ס

אוכלוסיית אירופה באמצע האלף ה- 2 לפנה"ס היתה דלילה והיא עסקה בהישרדות בלבד – באיסוף פירות בר ובצייד פרימיטיבי. אורח חיים שכזה מנע ממנה פיתוח טכנולוגיות מתקדמות בתחומי החקלאות, הבנייה, עיבוד המתכת וכיו"ב.

הופעתם של בני ישראל על חופי הים התיכון גרמה לקפיצת מדרגה בהתפתחות האכלוסיה המקומית. המקומיים נהרו אל היישובים, אשר היוו עבורם מקור מזון, התיישבו סביבם ולמדו מאורח חייהם. יישובים רבים אשר הוקמו באותה תקופה הפכו לאחר מכן לערים. לדוגמה – יישוב בשם "משלה" הפך לעיר מארסיי שבצרפת.

תמונה 07

Exodus 07 mediterranean_sea_map3

ההתנחלויות שנוסדו על ידי האכאים והדנאים בחצי האי אפנין נקראות ביומיינו "התרבות וילנובה" = the Villanova culture. כעבור 500 שנה הם יהפכו למעוזים בתקופת יסוד העיר רומא וערי האטרוסקים (קרא/י את המאמר "משולש הזהב").

לקראת סוף המאה ה- 13 לפנה"ס הפך איחוד הדנאים והאכאים למונופול צבאי-מסחרי אשר התבסס על:

-  רשת של מאות ישובים באיי ובחופי הים התיכון והים השחור.

-   ידע נרחב בניווט ימי לצרכים מסחריים וצבאיים.

-   צבא וצי חזקים ומאורגנים היטב.

אך ביום אחד בהיר הכל נעלם!!!

מדוע ולאן?

.

הצו הגורלי

בשנת 1550 לפנה"ס הודחה השושלת ה- 16 שמקורה בהיקסוס. במקומה עלתה על כס השלטון השושלת ה- 17 של פרעוני מצרים האתניים.

מאוחר יותר בשנת 1279 לפנה"ס עלה לשלטון במצריים המלך פרעה רעמסס ה- 2 הגדול. בתקופת שלטונו קרה דבר אשר הפך לגורלי בתולדות עם ישראל.

בשנת 1274 לפנה"ס התרחש קרב קדש בין הצבא המצרי לבין הצבא החתי (קרא/י את המאמר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה"). כתוצאה ממנו נאלץ המלך פרעה רעמסס השני לחזור למצרים מוכה ומושפל.

בקרב זה הדנאים והאכאים החמושים במרכבות ובנשקי ברזל נלחמו לצד החתים. בעיני המלך המצרי הם היו הסיבה לתבוסתו.

אוכלוסיית בני ישראל באותה התקופה הגיעה לכחצי מליון נפש (ראה/י לעיל). המלך הבין שבמקרה של מלחמה רחבת היקף, בני ישראל תושבי מצרים יקחו צד קרוביהם הדנאים והאכאים.

מחמת פחדו מפני אפשרות זו הוציא המלך צו חסר תקדים באכזריותו:

    "וַיֹּאמֶר אֶל-עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ" (שמות א', ט – י)

    "וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה" (שמות א', ט"ז)

בתולדות עם ישראל התחילה תקופת עבדות מצרים.

.

מדוע מצרים ולא מצר?

בתקופת שלטונם של המלך רעמסס ה- 2 ובנו מרנפתח היה השלטון המרכזי במצרים חזק. לאחר מות המלך מרנפתח בשנת 1202 לפנה"ס, התפצלה המדינה לשני אזורי שליטה: במצרים העליונה שלט אדם בשם אמנמס, ובמצרים התחתונה שלט המלך פרעה סתי ה- 2.

בשפות של התקופה ההיא (אשורית, אכדית, ארמית) ארץ מצרים נקראה בשם "מצר". שם זה הועבר ללא שינוי הצורה מהשפה הארמית לשפה הערבית مِصرَ [מצר].

הארועים שקדמו ליציאת מצרים התרחשו בתקופת פיצול השלטון, לכן הזיכרון המשותף של עם ישראל שמר על הצורה הזוגית של השם "מצרים" ולא על השם "מצר".

.

מי אתה, אמנמס?

כפי שנאמר לעיל, במצרים העליונה שלט אדם בשם אמנמס.

חוקרי מצרים הגרמניים, מ. גיאורג ור. קראוס, מציינים שקיימות מקבילות רבות בין מה שידוע לנו אודות אמנמס מתוך מחקרים ארכיאולוגיים, לבין הסיפור המקראי אודות משה רבנו:

Rolf Krauss, Untersuchungen zu Konig Amenmesse: Nachtrage, SAK 24 (1997), pp.161-184

Georg, M (2000), "Mose – Name und Namenstraeger. Versuch einer historischen Annaeherung" in "Mose. Aegypten und das Alte Testament", edited by E. Otto, Verlag Katholisches Bibelwerk, Stittgart

Rolf Krauss, "Das Ratsel Moses-Auf den Spuren einer Erfindung biblischen, Ullstein Verlag, Munchen 2001

להלן מספר עובדות לתשומת לב הקורא:

-   יעקב אבינו התיישב בארץ גושן ולאחר מכן התפזרו צאצאיו דרומה במעלה הנילוס במצרים העליונה (ראה/י לעיל).

-   בתקופת חלוקת מצרים לשני איזורי שליטה, נוצרה במצרים אגדה על שני אחים (מתוך papyrus d'Orbiney). האגדה מכילה מידע אודות חלוקת השלטון במצרים העליונה ובמצרים התחתונה בין שני אחים. לפי הכתוב בתורה, משה אומץ על ידי בת המלך פרעה רעמסס ה- 2, לכן הוא היה אח חורג למלך פרעה סתי ה- 2 נכדו של רעמסס ה- 2.

-   השם "אמנמס" עוות תוך כדי מעבר בין שפות זרות. השפה הערבית שמרה בשבילנו את השם המקורי:

أمن‌ مسه [אמן משה] = אדון משה

-   אם נניח שאמנמס הוא משה רבנו, אין זה פלא שהוא היה בעל השפעה רבה דווקא במצרים העליונה המאוכלסת על ידי בני ישראל.

מסקנה זהירה: לפי העובדות הידועות במדע המודרני, קיימת סבירות גבוהה שאמנמס הוא אכן משה רבנו.

.

מי אתה, מוזס?

כולנו יודעים מהתורה איך משה רבנו קיבל את שמו:

    "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י)

איך נוצר השם Moses בשפה האנגלית והשם Моисей בשפה הרוסית?

במצרים היו חמישה פרעונים בעלי שמות דומים: קאמוס, יעחמוס, טוטמוס, רעמסס, אמנמס. להלן משמעות שמות אילו:

-   קאמוס ← קא מוסס ← יליד האל קא

-   יעחמס ← יעח מוסס ← יליד הירח

-   טוטמוס ← טוט מוסס ← יליד האל טוט

-   רעמסס ← רע מוסס ← יליד האל רע

-   אמנמס ← אמון מוסס ← יליד אלוהים (עצם קיום שם זה הוא עדות לאמונה באל אחד)

השם האחרון חדר כעבור כ- 700 שנה לשפה היוונית בצורה של Mωϋσῆς ומשם כעבור 2000 שנה נוספות עבר לשפות אחרות, כמו אנגלית:

  (eng) Moses [moʊzɪs] ← (greece) Μωυσής [mousis]

יחד עם זאת, תרגומי התורה לשפה הלטינית, אשר בוצעו במאה ה- 4 לספירה, גרמו להפצת השם "משה" לשפות אחרות, כמו רוסית:

משה ← (rus) Моисей [moysey] ← (latin) Mosi [moʊsi]

.

הגיע הזמן

בשנת 1202 לפנה"ס מייד לאחר מותו של המלך פרעה מרנפתח החליט משה להוציא את בני ישראל ממצרים. ריכוז ההתיישבות העקרי של בני ישראל היה בנוה פאיום בקרבת ארמון המלך סתי ה- 2. לכן כדי להתחיל ביציאה ההמונית נאלץ משה לפנות למלך כדי לקבל את הסכמתו. כך התחיל מסע השכנוע המוכר לנו מהתורה כסיפור עשר המכות. המו"מ נמשך מספר שנים וגרם למתח בתוך המדינה. כנראה, בשלבים שונים נלוו למתח פעולות צבאיות. ידוע ממחקרים ארכיולוגיים כי העיר תבאי בירת מצרים העליונה נכבשה על ידי המלך פרעה סתי ה- 2 בשנת 1198 לפנה"ס בערך.

משה לא הצליח או לא הספיק לשכנע את המלך סתי ה- 2 כי המלך נפטר בשנת 1194 לפנה"ס. אחריו עלה על כס המלכות המלך פרעה ספתח – ילד בן 10.

תוך ניצול חולשת השלטון החליט משה להתחיל ביציאה ממצרים. בשנת 1194 לפנה"ס (קרא/י את המאמר "כרונולגיית אבותינו") עזבה קבוצת בני ישראל הראשונה את מצרים בראשות משה רבנו – סיפור חצייתו של ים סוף מוכר לכולנו. אחריהם התחילו "לטפטף" בני ישראל אחרים.

במשך עשר השנים הבאות במצרים התחלפו שלושה מלכים. הם היו עסוקים בהצלת שלטונם, לכן הם לא היוו איום על בני ישראל שעזבו ממצרים לסיני.

תמונה 08

Exodus 08 He LUZ

בשנת 1184 לפנה"ס עלה על כס מצרים המלך פרעה רעמסס ה- 3. השלטון המרכזי התחזק. לתחום ענייניה של מצרים שוב נכנסו הארצות והשטחים הסובבים אותה. בתקופה זו ועד שנת 1154 לפנה"ס שהה עם ישראל במדבר סיני כדי לאפשר לבני ישראל שעדיין נותרו במצרים להצטרף אליו. נשאלת השאלה: מדוע במשך שלושים שנה המלך פרעה רעמסס ה- 3 לא ניסה להחזיר למצריים את עבדיו אשר שהו בסיני במרחק מאה – מאתיים קילומטר מארמונו?

התשובה: המלך היה עסוק בעניינים חשובים יותר!

.

פתיחת החזית השנייה

בשנת 1184 לפנה"ס, תקפו בני פזורת ישראל (הדנאים והאכאים) את החופים הצפוניים של מצרים במטרה להעסיק את כוחות צבא מצרים בקרבות ובכך לאפשר לבני ישראל שעוד נותרו במצרים להמשיך ביציאה ממנה.

תמונה 09

Exodus 09 from Greece to Egypt

ארוע זה נקראת בספרות בשם "מלחמת גויי הים". המלחמה נמשכה כשלושים שנה, עד לסיום יציאתם של בני ישראל ממצרים לסיני ועד כניסתם לכנען.

המלך פרעה רעמסס ה- 4 טען שאביו המלך פרעה רעמסס ה- 3 ניצח את גוי הים – ראה/י את הפפירוס הגדול של הריס. אין זו האמת!

מלחמת גויי הים פסקה באותה פתאומיות שבה התחילה. הדנאים והאכאים לא חזרו לביתם בים האגאי. המדענים יודעים כי התרבות המיקנית חדלה מלהתקיים ברגע אחד – ביוון החלה התקופה המכונה "תקופת החושך". מאמצע המאה ה- 12 לפנה"ס ועד השליש האחרון של המאה ה- 8 לפנה"ס, כלומר, במשך כ- 420 שנה – אין באזור זה כל זכר לבנייה, לחקלאות ולנוכחות בני אדם בכלל. במונחים ארכיאולוגיים השכבה התרבותית של התקופה ההיא אינה קיימת.

לאן נעלמה אוכלוסיית יוון?

עם סיום היציאה ממצרים עם ישראל עזב את מדבר סיני והתיישב בארץ המובטחת – בכנען. נעלם צורך בפעילות צבאית בחופי מצרים. הדנאים והאכאים הפסיקו את "מלחמת גוי הים" ופנו מזרחה כדי להתאחד עם בני עמם.

תמונה 10

Exodus 10 Danaans & Achaeans

.

הארץ המובטחת!

בשנת 1154 לפנה"ס החליט משה רבנו להושיב את עם ישראל בכנען. יהושע בן נון חילק את הארץ בין שנים עשר השבטים:

תמונה 11

Exodus 11 tribes He

באותו הזמן הפסיקו הדנאים והאכאים פעילות צבאית בחופי מצריים ופנו לחופי כנען.

האכאים פלשו לחוף מערבית מנחלת שבט יהודה והתיישבו בחמשת הערים הפלישתיות:

    "מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים" (יהושע יג, ג)

אודות הערים הללו קרא/י במאמר "איפה קבור הרקולס?"

הדנאים נחתו על חופי גוש דן במטרה להתאחד עם אחיהם משבט דן.

תמונה 12

Exodus 12 Danaans & Achaeans He

אודות מה שקרה בהמשך קרא/י במאמר "המעגל נסגר".

.

מוקדון

עם סיום מלחמת גויי הים כמעט התרוקנו מאנשים איי וחופי הים האגאי וכך התחילה "תקופת החושך" ביוון. כמעט אך לא לגמרי! אוכלוסייה קטנה של בני ישראל התמקדה בחופים הצפוניים של הים האגאי, לכן מאז ועד היום האזור הזה נקרא "מוקדון". מילה זו חדרה לשפות אחרות בצורה של:

Македония, Macedonia, Μακεδονία

תמונה 13

Exodus 13 Mocdon

כעבור כ- 420 שנה, בשנת 730 לפנה"ס, המוקדונים קלטו את צאצאי הדנאים אשר נמלטו מרדיפתו של תגלת פלאסר ה- 3 מלך אשור (קרא/י את המאמר "המעגל נסגר").

.

אודות הברברים

לאחר יציאת רוב בני ישראל ממצרים מזרחה אל חצי האי סיני נותרו במצריים מספר לא קטן של בני ישראל. חלק מהם בעיקר תושבי נווי המדבר המערביים הגרו מערבה והפכו לגרעין של העם הברברי (berbers) אשר התיישב בשטחים מדבריים בצפון-מערב אפריקה. כ- 1000 שנה לאחר מכן הצטרפו אליהם בני ישראל אשר ניצלו לאחר חורבן העיר קרת חדשה – קרתגו (קרא/י את המאמר "משולש הזהב").

האלפבית הברברי הנקרא "טיפינאי" מבוסס על האלפבית העברי הקדום.

המילה "ברבר" מוכרת לנו מהשפה היוונית. הברברים קוראים לעצמם "עם החג" ו/או "עם הזיג".

.

הספרטנים הם לא הספרטים!

ערי יוון העתיקה היו נטושות במשך 420 שנים עד לשנת 730 לפנה"ס. מאוחר יותר בסביבות המאה ה- 5 לפנה"ס הופיעה אגדה שסיפרה על שבט הספרטים (לא להתבלבל עם הספרטנים!) אשר הקים בספרטה משטר צבאי עם חוקים אכזריים שנגזרו על ידי מנהיגם ליקורגוס (לדוגמא, חוק הריגת תינוקות חולים). הספרטים לא השאירו ראיות לקיומם, לכן אמינות האגדה מוטלת בספק.

.

המסקנות:

1.   בשנות 1194 – 1154 לפנה"ס עזבו כ- 4 מליון בני ישראל את מצרים לסיני.

2.   בשנת 1154 לפנה"ס בני ישראל שהיו פזורים בים התיכון וכונו על ידי המצרים בשם "גויי הים" עזבו את ישוביהם ועלו ארצה כדי להתאחד עם עם ישראל.

3.   בני ישראל שישבו בנווי המדבר המערביים נדדו מערבה והפכו לעם הברברי.

4.   בני ישראל אשר נשארו במצרים התרכזו באיזור פאיום ומאוחר יותר נתנו מחסה לבני ישראל אשר נמלטו מאסונות שונים שפקדו את ארץ כנען, כמו פלישת תגלת פלסאר ה- 3 בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס (קרא/י את המאמר "יב וקייב – ההיסטוריה חוזרת"), כמו פלישת נבוכדנצר ה- 2 בתחילת המאה ה- 6 לפנה"ס, כמו פלישות האשורים המתיוונים במאות ה- 3 – 2 לפנה"ס וכד'.

תמונה 14

Exodus 14 directions

.


לצורך השתתפות בדיון בפייסבוק כנס לכאן

באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

.

מדוע אירופה כותבת משמאל לימין?

בראשית היתה מילה

לפני כ- 4,000 שנה האדם הרגיש צורך לכתוב, כלומר להעביר מידע לאחרים לא בעל-פה אלא בכתב. כך נולד כתב הציורים. הכתבים של הזמנים ההם בוודאי היו גאים מאוד, אך לנו ברור שיכולתם לתאר רגשות וטיב הדברים הייתה עלובה.

תמונה 01

LeftRight 01

פיתוח כתב החרטומים היה צעד חשוב נוסף. לציורי חפצים נוספו ציורים נושאי מידע תיאורים.

 תמונה 02LeftRight 02

החסרונות של כתב החרטומים:

1.   בכל שפה מודרנית יש יותר מ- 500,000 מילים. הצורך לשנן אלפי תווים – משימה בלתי אפשרית לרוב האנשים. מקצוע הכתב היה מכובד ודרש שנים רבות של לימודים – אנשים בודדים ידעו קרוא וכתוב. פשוטי העם היו נטולי יכולת שכזאת באופן מוחלט.

2.   לכל תו בכתב החרטומים יש משמעות רק בתוך קבוצת אנשים אשר סיכמו על משמעותו של התו. אדם שלא שייך לקבוצה זו לא היה מסוגל להבין את משמעות התו. לכן, כתב החרטומים אינו מתאים לחילופי מידע בין קבוצות אנשים.

היה נהוג לכתוב בכתב החרטומים בכל הכיוונים. הכיוונים הנפוצים היו מימין לשמאל ומלמעלה למטה. ההסבר לכך הוא פשוט: אלו הכיוונים הנוחים ביותר עבור האדם הימני החוצב ע"ג סלע בעזרת אזמל ביד שמאל ופטיש ביד ימין.
.

רושמים את הדיבור

(כאן מומלץ לקרוא את המאמר "יציאת מצרים: הסיפור שמאחורי הקלעים").
באמצע המאה ה- 17 לפנה"ס עברה משפחתו של יעקב אבינו מכנען למצרים. בני ישראל לקחו חלק פעיל בניהול משק וכלכלת המדינה. כתב החרטומים לא התאים לחלוטין למשימות מסוג זה. כתוצאה מכך הומצאו סימנים שבעזרתם היה ניתן לרשום צלילי דיבור בני אדם. כך נולד האלפבית הפונטי הראשון.
בהתחלה כל תו של האלפבית הפונטי כלל אות ותנועה, כלומר הוא הציג הברה פתוחה. רצ"ב גרסת רשימת התווים (לא כולם עדיין פוענחו):

תמונה 03

LeftRight 03

ברשימה זו 88 תווים. למעשה, מספרם בתקופות שונות ובמקומות שונים נע בין 50 לבין 100.  כל אות השתלבה עם אחת מ- 5 התנועות כדי ליצור הברה פתוחה, כפי שגם בימינו כמעט בכל השפות,  לדוגמא:

 Pa, Po, Pu, Pi, Pe

 בתמונה הרצ"ב אנו רואים את הכתובת שנכתבה במאה ה- 16 לפנה"ס. הכתובת נמצאה במצרים בואדי אל-חול – זאת הכתובת העתיקה ביותר בין הכתובות באלפבית הפונטי. צורת כתיבה זו בימינו נקראת "הכתב הליניארי" או "הכתב הקווי", כיוון שבניגוד לכתיבת החרטומים לכל הכיוונים, כתב זה נכתב תמיד בשורה אופקית.

תמונה 04

LeftRight 04

ואדי אל-חול נמצא במצרים כ- 500 קילומטר דרומית מקהיר, באזור התנחלות בני ישראל במאה ה- 16 לפנה"ס.

תמונה 05

LeftRight 05

הכתב הליניארי התפתח במהלך המאות ה- 16 – 14 לפנה"ס. במאה ה- 13 לפנה"ס התחולל בו שינוי מהפכני – נחזור לזה בהמשך.
לאחר הדחתם של הפרעונים משושלת ה- 16 (ההיקסוס) בשנת 1550 לפנה"ס לערך, יחס הרשויות והאוכלוסייה המקומית כלפי בני ישראל הפך לעוין (קרא/י את המאמר "מי אתה, פרעה?"). החלה הגירת בני ישראל ממצרים אל הים האגאי, כרתים, קפריסין, סיציליה ולאיזורים אחרים של הים התיכון.

תמונה 06

LeftRight 06

בני ישראל התיישבו באזורים אלה והביאו לשם את הכתב הליניארי. בחפירות מהתקופות המינואית והמיקנית נמצאו מסמכים רבים שנכתבו בגרסאות שונות של כתב זה.

תמונה 07

LeftRight 07

.

 22

במאה ה- 13 לפנה"ס באלפבית הליניארי התחוללה מהפכה: התנועות הופרדו מהאותיות . לקראת תחילתה של היציאה ממצרים כמות האותיות באלפבית ירדה ל- 22. הנה הוא האלפבית החדש:

תמונה 08
LeftRight 08

הקורא היקר! אנא עצור כאן וחשוב!!! מול עיניך האלפבית הפונטי הראשון – ההמצאה הגדולה ביותר בתולדות האנושות. המצאות הגלגל, אבק השריפה, הפיניצילין והאינטרנט מתגמדות לידה. זהו האמצעי האוניברסלי של הפצת מידע בקרב בני האדם בכל רחבי העולם. התפתחות האנושות היתה נעצרת לפני כ- 3200 שנה ללא האלפבית הפונטי.

להלן היתרונות המהפכניים של האלפבית החדש:

1.   הוא מאפשר לרשום שילוב כלשהו של צלילי הדיבור ללא תלות בשפת הדובר, ואף ללא הצורך הכרחי בהבנת הנשמע.

2.   הוא קל ללמידה על ידי כל אדם, לכן הוא פותח לפשוטי העם את שערי האוריינות.

באותיות אילו נכתבו עשרת הדיברות ע"ג לוחות הברית (קרא/י את המאמר "אודות חוקי הטבע ואודות טבע החוקים").

.

 יצוא האלפבית לאירופה

(כאן מומלץ לקרוא את המאמר "המעגל נסגר").
בשנות 1194 – 1154 לפנה"ס בני ישראל עזבו את ארץ מצרים והתישבו בארץ כנען.
במהלך 450 השנים הבאות בעזרת האלפבית נכתבו בשפה העברית היצירות האלמותיות כגון התורה, התהילים, שיר השירים ויצירות רבות אחרות. במה עסקה אוכלוסיית אירופה בזמן שבני ישראל למדו קרוא וכתוב, בנו את ירושלים והתווכחו על יסודות המוסר הגלומים בעשרת הדיברות?
האירופאים שוטטו ביערות, עסקו באיסוף פרות יער ובציד פרימיטיבי, גרו במערות, סגדו אבנים וברקים. המצב היה נמשך עוד ועוד, אבל …
בשנת 732 לפנה"ס מלך אשורי תגלת פלאסר השלישי החל בפלישתו לארץ כנען. המלחמה נמשכה 31 שנה. חלק גדול של אוכלוסיית ממלכת ישראל ברח במהלך תקופה זו מהארץ והתיישב על חופי הים התיכון.

תמונה 09

LeftRight 09

מספר הפליטים הגיע מיליונים (קרא/י את המאמר "מספרים"). חלק ניכר מהם התיישב באיים ועל חופי הים האגאי. כך הגיע סוף לתקופת החושך ביוון.
הפליטים הביאו איתם את האלפבית העברי. כך החלה היסטוריה של התרבות האירופאית.
.

 פיתוח טכנולוגיות כתיבה

במאות ה- 7 – 5 לפנה"ס הנייר עוד לא קיים. כתבו ע"ג חימר, פפירוס, עורות בעלי חיים. כתיבה ע"ג עורות בעלי חיים שעברו עיבוד מיוחד היתה שיטת הכתיבה המועדפת והנוחה ביותר. אותה טכנולוגיית עיבוד העורות גם בימינו משמשת ליצור גלילי ספרי תורה וגם ליצור קלפי "שמע ישראל" עבור מזוזות. ככל שחתיכת העור היתה גדולה יותר ומידע רב יותר היה אפשר לכתוב עליה – הערך שלה היה גבוה יותר. עם זאת, היה חסרון בקריאת טקסטים מהעורות הגדולים – צורך לסובב את הראש במעבר משורה לשורה.
כדי להתגבר על אי נוחות זאת, התפתחה במאות ה- 6 – 5 לפנה"ס נטייה לשנות את הכיוון הכתיבה משורה לשורה: שורה מימין לשמאל, שורה הבאה משמאל לימין וכו'. ננסה לקרוא את הכתב הרצ"ב:

תמונה 10

LeftRight 11 He

בהתחלה לא נוח אך לאחר תרגול ניתן לקריאה.
צורת כתב דו-כיווני ("חריש השור", "בוסטרופידון") התפתחה במקביל עם כתיבה מימין לשמאל במשך כ- 200 שנים, ולאחר מכן במאה ה- 5 לפנה"ס התרחש מהפך נוסף – טכנולוגיות עיבוד עור בעלי חיים הוזלו, העורות הגדולים איבדו את ערכם, ואת העור החלו לחתוך לדפים קטנים מלבניים. נאלם הצורך בכתיבה דו-כיוונית. עם זאת, האדם שכתב מימין לשמאל עם ידו הימין לעיתים מרח את הדיו כיוון שאז לא היה דיו מהיר-ייבוש. כתוצאה מכך, בסוף המאה ה- 5 לפנה"ס הפכה לשכיחה כתיבה משמאל לימין .
.

 האלפבית היווני

צורת האותיות העבריות מעט השתנתה כתוצאה משינוי כיוון הכתיבה ונוצר האלפבית היווני. לשם ההשוואה הוצגה הטבלה הרצ"ב:

תמונה 11

LeftRight 12 En

 

1.   חלק מהאותיות שינו כיוון – ביוון החלו לכתוב אותן משמאל לימין במקום מימין לשמאל: ב, ג, ה, כ, ר.

2.   חלק מהאותיות הסתובב ב- 90 מעלות: א, ד, ל, ש.

3.   חלק מהאותיות לא השתנה או השתנה באופן שולי: ח, ט, נ, ע, ו.

4.   נוספו 3 אותויות : φ, χ, ψ

5.   שמות האותיות לא השתנו באופן משמעותי.

כעבור כ- 1500 שנה האלפבית היווני הפך למקור התפתחות האלפביתים השונים במזרח אירופה.
.

 האלפבית הלטיני

בתקופת פלישת תגלת פלאסר השלישי לכנען פליטים ישראליים התנחלו בחופי חצי האי האפניני (מדינת איטליה של ימינו) ובגדות הנהר טיבר. הם יסדו 12 ערים (קרא/י את המאמר "משולש הזהב"). פליטים אילו קראו לעצמם בשפה הארמית "ראשנא" = הראשונים בשפה העברית. באותה התקופה דרומית משטחי ראשנא נוסדה והתפתחה העיר רומא. כעבור כ- 150 שנה התחילו הרומאים לקרוא לבני ראשנא בכינוי "אטרוסק".
קשרי המסחר והתרבות בין בני ראשנא לבין בני ישראל מאיזור הים האגאי היו חזקים, לכן במאות ה- 7 – 4 לפנה"ס האלפבית הראשנאי עבר את אותה האבולוציה כמו האלפבית היווני (ראה לעיל), וכתוצאה מכך נוצר האלפבית הלטיני. מאותה הסיבה החל ממאה ה- 5 לפנה"ס כותבים בשפת הלטין משמאל לימין.
שפת הלטין הפכה למקור של מספר השפות האירופיות, כמו רומנית, איטלקית, צרפתית, ספרדית, כאשר מהן התפתחו שפות אירופאיות אחרות.
.

 מדוע הרומאים לא דיברו ברומית?

הגרמנים מדברים בשפה הגרמנית, הרוסים מדברים בשפה הרוסית, הערבים מדברים בשפה הערבית. מדוע הרומאים לא דיברו בשפה הרומית? מדוע הם דיברו בשפת לטין?
המילה העברית "לשון" עברה אצל ראשנא תהליך אבולוציוני:

 lashon → lathon → lathin → latin

 לכן הרומאים קראו לשפת הדיבור שלהם במילה "לטין" שמשמעותה – לשון.
.

 התפתחות של האלפבית העברי

כאמור לעיל, האלפבית העברי נוצר והתפתח בתקופת העבדות במצרים. באמצע המאה ה- 12 לפנה"ס בני ישראל הביאו אותו לארץ כנען והשתמשו בו ללא שינוים משמעותיים עד לתחילת המאה ה- 6 לפנה"ס.
בשנת 586 לפנה"ס כבש מלך בבל נבוכדנצר השני את ירושלים והגלה את הצמרת התרבותית לבבל. בגלות בבל בני ישראל קיבלו חופש לחיות על פי חוקי הדת והתרבות שלהם. בתקופה זו כתוצאה מהשפעתו של הכתב הארמי, האותיות העבריות שונו – אומצו האותיות המרובעות הארמיות. כמות ושמות האותיות לא השתנו.
כתוצאה מעליית בני ישראל מגלות בבל הם הביאו ארצה את האותיות המרובעות. צורה זו של האותיות היתה בשימוש במקביל עם הצורה העתיקה במשך כ- 600 שנה והחליפה אותה בהדרגה. השימוש האחרות באותיות העתיקות נרשם בשנת 132 לספירה ע"ג מטבעות מתקופת מרד בר-כוכבא.
הצורה המרובעת של האותניות העבריות היא השכחה ביותר בימינו.
הטבלה הרצ"ב הוצגה לצורך ההשואה בין הצורה העתיקה לבין הצורה המרובעת של האותיות העבריות.

תמונה 12

LeftRight 13

.

 האלפבית השומרוני

בשטחי השומרון אשר נכבשו על ידי המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי וצאצאיו, נשאר מספר לא מבוטל של בני ישראל. חלקם גורש לאשור, חלקם התערבב עם החיילים והמתנחלים האשוריים. כך נוצר עם חדש – השומרונים.
השומרונים גם בימינו משתמשים באלפבית העברי העתיק (עם שינויים קלים). התמונה הרצ"ב צולמה בשנת 2013 בישוב השומרוני בהר גריזים.

תמונה 13

LeftRight 14

 האדם אשר יודע לקרוא בעברית מסוגל ללמוד במהירות לקרוא גם בשומרונית.
להלן התרגיל לאילו שמבקשים תוך 15 דקות ללמוד לקרוא בשומרונית. בטבליות הרצ"ב כתובים שמות 12 השבטים:

תמונה 14
LeftRight 15

.

 האלפבית הברברי (berber)

השבטים הברבריים מונים בימינו כ- 6 מליון איש ומיישבים את אזורי המדבר באלג'יריה ובלוב. הם משתמשים באלפבית אשר מבוסס על האלפבית העברי העתיק. קיימות שתי גרסאות אשר מסבירות תופעה זו:

1.   הברברים הם צאצאי בני ישראל אשר ברחו ממצרים מערבה במהלך או לאחר יציאת מצרים (במאה ה- 12 לפנה"ס ו/או מאוחר יותר).

2.   הברברים הם צאצאי היהודים שברחו מקרתגו למדבר בתקופת חורבה על ידי רומא (שנת 146 לפנה"ס).
ייתכן ושתי הגרסאות הן נכונות – הן לא סותרות אחת את השניה.

.

 לסיכום

האדם שהולך על הכביש צריך לראות את המקום עליו הוא מתכוון לשים את הרגל, ולא את המקום שמאחוריו. בדומה לכך האדם שכותב על נייר צריך לראות את המקום עליו הוא מתכוון לכתוב, ולא את המקום עליו הוא כבר כתב.
המסקנה: האדם הכותב ביד ימין צריך לכתוב מימין לשמאל בכל השפות. עם המצאת העט הכדורי והעפרון נעלמו הסיבות שבגללן לפני 2,500 שנה נוצר צורך בכתיבה ביד ימין משמאל לימין.

.


באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

אלכסנדר הגדול – גם הוא?

אלכסנדר הגדול או אלכסנדר השלישי המוקדון נולד ב- 21 ליולי שנת 356 לפנה"ס. לאחר שעלה על כס המלוכה של מוקדון ב- 336 לפנה"ס, אלכסנדר השליט את הסדר בארצו ובסביבה הקרובה והחל להתכונן למסע המזרחי. השטח אשר נכבש על ידו הוא עצום. לו מדינה זאת היתה קיימת היום, היא היתה ששית בשטחה בעולם.

 

Macedon 1 En

 

לדעתם ההיסטוריונים הרבים, כיבוש פרס הוא היה מטרתו של הקמפיין המזרחי. במאמר זה נחלוק עם הקורא את ספקותינו בעניין זה ונציע דעה שונה בעניין המטרה האמיתית של הקמפיין.

אלכסנדר יצאה לדרכו מעיר פלה בירת מוקדון באביב 334 לפנה"ס עם צבא של 35,000 חיילים. ברור לכל כי מספר כה קטן של חיילים אינו מספיק כדי לכבוש ולנהל שטח כה גדול.

המסקנה מספר 1: מלכתחילה כוונות אלכסנדר היו צנועות בהרבה – הוא לא תיכנן לכבוש את פרס. מה הוא כן תיכנן? לאחר שחצה את מיצר הלספונטוס (Dardanelles) הוא הלך לאורך חופי ים התיכון דרום-מזרחה ופגש את צבא המלך דרוויש השלישי ליד העיר איסוס (Issus). בקרב זה כוחות הפרסים הובסו ודרוויש ברח מזרחה. לו מטרת הקמפיין הייתה כיבוש פרס, ללא ספק אלכסנדר היה רודף את דרוויש. אך הוא פנה דרומה.

המסקנת מספר 2: לאחר קרב איסוס אלכסנדר עדיין לא תיכנן כיבוש פרס.

Macedon 2 Issus

 

תוך תנועה דרומה לאורך החוף המזרחי של הים התיכון, אלכסנדר נצר את העיר צור (Tyre). המצור היה ארוך. אלכסנדר שלח לירושלים בקשת תגבורת.

המסקנה מספר 3: עובדת בקשת סיוע צבאי מעידה על יחסי אמון וידידות ארוכת ימים בין מוקדון לבין ירושלים .

ירושלים מסרבת לשלוח לאלכסנדר סיוע צבאי. כעסו של אלכסנדר לא הפחיד את ירושלים.

המסקנה מספר 4:  אנו יודעים די מעט אודות מערכת יחסים בין מוקדון לבין ירושלים באותה העת.

לאחר כיבוש צור אלכסנדר נע דרומה וכובש את עזה. הוא משאיר את צבאו כולו על החוף ובליווי פמליה קטנה עולה ירושלימה. כאן מול שערי ירושלים קרה אירוע יוצא דופן אשר מוזכר במקורות שונים לרבות בספר "קדמוניות היהודים" של יוסף בן מתתיהו (יוסף פלביוס):

" … אלכסנדר זיהה מרחוק קבוצת אנשים בבגדים לבנים, הובילו אותה כהנים בגלימות עשויות פשתן עדין, הכהן הגדול בגלימה בצבעי יקינתון וארוגת זהב עם טורבן על ראשו ולוחית זהב אשר חרוט עליה שמו של ה', והוא לבד צעד קדימה, קד קידה לשמו של אלוהים וראשון כיבד בברכה את הכהן הגדול. כאשר היהודים כולם יחד ובקל רם הריעו את אלכסנדר והקיפו אותו, מלכים סוריים וכל האחרים התפלאו מהתנהגותו וחשבו שהמלך יצא מדעתו ".

המסקנה מספר 5: ירושלים חיכתה לביקורו של אלכסנדר והיתה בטוחה ביחסו הידידותי למרות סירובה בסיוע הצבאי בעת מצור על צור.

המסקנה מספר 6: אלכסנדר התייחס לכהן הגדול כאל אישיות בדרגה גבוהה יותר מאשר אלכסנדר עצמו.

אירועים אלה התרחשו בחודש ספטמבר 333 לפנה"ס. אלכסנדר שהה בירושלים במהלך החגים (ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה). הוא הקריב קורבן בבית המקדש ונפגש עם אנשים מכובדים של העיר. כאן אנו מבקשים את תשומת לבו של הקורא הנכבד לשלושת העובדות הרצ"ב:

1 . אלכסנדר הגיע לירושלים ללא צבאו בליווי פמליה קטנה.

2 . אלכסנדר מיוזמתו ראשון קד קידה בפני הכהן הגדול.

3 . אלכסנדר שהה בירושלים תקופה ממושכת ללא אבטחה וזאת בזמנים בהם מלך נדיר הצליח לשרוד עד ליום מותו הטבעי.

המסקנה מספר 7: לקשר שבין אלכסנדר לבין ירושלים היה רקע קודם שבו אין אנו מודעים. מערכת יחסים בינהם היתה מבוססת על אמון הדדי ואמינות ברמות הגבוהות ביותר. לא מין הנמנע כי הביקור לירושלים הוא היה המטרה המקורית של הקמפיין המזרחי.

במהלך שהותו בירושלים אלכסנדר אוסף מידע אודות יציאת מצרים ואודות גלות בבל. נראה שנודע לו משהו חשוב מתולדות משפחתו. אלכסנדר החליט להמשיך את הקמפיין דווקא לכיוון מצרים.

המסקנה מספר 8: ביציאה מירושלים מצרימה אלכסנדר עדיין לא תיכנן לכבוש את פרס.

המצרים נכנעה לאלכסנדר ללא התנגדות. אלכסנדר הניח את אבן היסוד של העיר אלכסנדריה ואז עושה משהו שדורש אם לא הסבר אז לפחות תשומת לב ומחשבה. בליווי פמליה קטנה הוא יצא למסע מסוכן לאורך כ- 800 קילומטרים במדבר ע"מ לבקר במקדש אמון בנווה המדבר סיווה.

Macedon 3 Amon

 

המקדש נבנה בנווה המדבר סיווה ע"י יהודים רועי צאן באמצע המאה השישה עשר לפנה"ס, כלומר, כ- 80 – 100 שנים לאחר ירידת יעקב אבינו עם משפחתו למצרים. למילה אמון/אמונה בשפה המצרית העתיקה אין משמעות והיא שימשה כמילה נרדפת למילה "אל", אך משמעות המילה הזאת בעברית היא ברורה. היהודים הקדמונים השתמשו במבנה זה לתפילות. מבנה זה היה בית האמונה או כפי שאומרים בימינו בית כנסת (לא מין הנמנע שבית הכנסת הראשון בתולדות האולם).

שימו לב! לאחר חזרתו מהמסע לנווה סיווה, אלכסנדר  כתב את צוואתו ובה ציווה לקבור אותו לא בפלה בירה מוקדון שבה הוא נולד ולא באלכסנדריה אותה הוא יסד אך דווקא ליד המקדש אמון בנווה סיווה.

המסקנה מספר 9: את הרעיון של מסע למצרים ושל ביקור בנווה המדבר סיווה עלה לאלכסנדר במהלך ביקורו בירושלים. כנראה בירושלים הוא אסף מידע על כך שבנווה סיווה יש משהו החשוב ביותר והקשור לתולדות משפחתו.

רק בסוף שנת 332 לפנה"ס (כשנתיים וחצי לאחר תחילת הקומפיין) אלכסנדר מפנה את צבאו צפונה. אחרי שעבר דרך דמשק, הצבא הגיע לצפון מסופוטמיה. כאן ב- 1 לאוקטובר 331 לפנה"ס בסמוך לישוב יהודי גב-גמל (בלועזית "  Gaugamela ") צבאו של אלכסנדר נלחם וניצח את צבאו של דרוויש השלישי אשר היה גדול ממנו יותר מפי 2. דרוויש השלישי ברח מזרחה אך אלכסנדר לא רדף אותו גם במקרה זה וכיוון את הצבא דרומה אל בבל ואל שושן (Suza).

 

Macedon 4 Gav-Gamal He

 

המסקנה מספר 10: אחרי הנצחון ליד גב-גמל אלכסנדר עוד לא תיכנן לכבוש את פרס. הוא הולך למקומות בהם חיו היהודים בתקופת גלות בבל. זה היה מסע שחרור בבל – מקום חיבורו של התלמוד הבבלי, ושושן – עיר של אסתר ומרדכי.

Macedon 5 Mauzoley He

 

עם שחרור מסופוטמיה  אלכסנדר סיים את שלב א' של הקמפיין המזרחי.

ורק עכשיו הוא מתחיל בשלב ב' –  בכיבוש פרס. לשם מה? רבים יגידו "כדי לכבוש פרס!" לדעתנו התשובה הזאת היא לא נכונה. עד לרגע זה הכיבושים שלו לא היו מטרה בפני עצמה. לדעתנו, הוא הלך בדרך אבותיו, בעקבות תולדות עמו, למקומות בהם היה חשוב לו לבקר ולשחרר אותם. מה הוא חיפש בפרס ובהודו? אולי את עקבות השבטים האבודים?

 

Macedon 6 En

 

אלכסנדר נפטר ממחלה בבבל בתאריך 13 ליוני 323 לפנה"ס בגיל 33. גופתו הועברה בעזרת ידידיו מבבל לאלכסנדריה ושם נעלמו עקבותיה. מקום קבורתו נחשב כלא נודע.

בית המקדש אמון בנווה סיווה פוצץ על ידי השלטונות המצריים בשנת 1897. בימינו קיים בנווה סיווה מבנה אחר אשר נבנה במאה ה- 5 לספירה ולאחר 1897 הוא קיבל שם מקדש אמון. מדובר במבנה אחר שמטרת קיומו היא לטשטש את זכרו של המקדש המקורי.


באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

20 אלף צדיקי חרב

אלכסנדר הגדול היה לא רק מנהיג דגול בשדה הקרב אלא גם אישיות ליברלית יוצאת דופן. ספרות של הזמנים ההם תיארה שוב ושוב את הכבוד אשר הוא הפגין כלפי נשים וכלפי דתות אחרות בניגוד להתנהגותם של שליטים אחרים.

בשנת 323 לפנה"ס אלכסנדר נפטר. תוך ניצול חולשת צאצאיו הדיאדוכים החלו את המאבק על השלטון באימפריה. כתוצאה מכמה מלחמות האימפריה התפוררה ובשטחה קמו מספר ממלכות הלניסטיות. הגדולה שבינהן נוסדה על ידי סלווקוס בשנת 312 לפנה"ס. Maccabim_Hellenistic_World_250_BCE

אנו קוראים למדינות אלו הלניסטיות אך ההלניסטים המקוריים (תושבי הבלקן והפלופונסוס) התייחסו אליהן בחוסר כבוד. יוון העתיקה של מאות 7 – 2 לפנה"ס היתה מרכז עולמי של מדע, טכנולוגיה, ספרות, אמנות ודמוקרטיה. מדינות המזרח הפוסטמקדוניות אימצו את פולחן הדתי ההלניסטי בתור כלי נוח לאיחוד העמים הנשלטים אך אורח חייהם של השליטים והאצילים במדינות אילו היה רחוק מהערכים ההלניסטיים – נטייה להנאות גופניות, מוסר נחות ביחסי אנוש שלא לדבר אודות שלילה מוחלטת של ערכים דמוקרטיים. לקרוא להם נושאי התרבות ההלניסטית זה עיוות המציאות, לכן במאמר זה נקרא לתרבויות אילו פסאודו-הלניסטיות (pseudo-Hellenistic cultures).

התיוונות בכפיה – זאת הייתה השיטה העיקרית להפצת התרבות הפסאודו-הלניסטית ע"י הסלווקים והתלמים. רוב העמים נכנעו אך לא כולם.

בשנת 198 לפנה"ס במהלך עימות בגבול בין הסלווקים לתלמים היהודים עזרו למלך הסלווקי אנטיוכוס השלישי הגדול (הוא שלט בשנים 222 – 187 לפנה"ס) לגרש את הצבא התלמי אשר הוצב בירושלים וגם סיפקו ציוד ומזון לצבא הסלווקי. בהכרת תודה אנטיוכוס השלישי הכיר באופן רשמי בזכותם של היהודים לחיות על פי חוקי אבותיהם והנפיק מגילת זכויות בעניין זה. מדינת היהודים היתה המדינה הלא-הלניסטית היחידה בשטח האימפריה הסלווקית.

בנו של אנטיוכוס השלישי המלך אנטיוכוס הרביעי אפיפנס (175 – 164 לפנה"ס) סירב לקבל זאת ונקט במדיניות של כפיית ההתייוונות על היהודים.

בשנות 172 – 170 לפנה"ס סחף מהומות כיסה את הארץ. בשנת 170 לפנה"ס אנטיוכוס שלח כוחות לירושלים ובכך הפר את מגילת הזכויות של אביו. בשנת 168 לפנה"ס ההתקוממות העממית דוכאה באכזריות ע"י אנטיוכוס בסיוע של האצולה הישראלית. קונפורמיזם של האצולה גרם לאנטיוכוס לנקוט בשורה של צעדים קיצוניים. הוא הפך את בית המקדש בירושלים להיכלו של זאוס ובאופן אישי מול עיני כולם זבח חזיר על המזבח. רדיפה דתית הפכה לשגרה מלווה בהוצאות פומביות להורג, עינויים וכד'.

המלך חיקק חוק ענישת היהודים על שמירת מסורות היהדות. תחת איום של פעולות טבח שלעתים התקיימו האוכלוסייה נסוגה. בהשראת ההצלחה בשנת 167 לפנה"ס המלך חיקק חוק שהיה עבור היהודים הבחינה האחרונה של נאמנות למסורת אבותיהם – דין מוות לבן ולאב עבור ברית מילה.

כל משפחה יהודית שנולד בה בן במשך 8 ימים עמדה בפני הבחירה: להפסיק להיות יהודים או להישאר נאמנים לאמונתו של אברהם ובמשך כל החיים (!) בכל יום (!) לקום בבוקר ולא לדעת האם אתה ובנך ישארו בחיים עד הערב.

הקורא היקר! הסתכל סביבך. כמה ממכריך מסוגלים לעמוד בפני מבחן שכזה? 20%? אולי 5%? אולי 1%? חישוב פשוט נותן את התשובה. באותם הימים בארץ חיו כ- 1 מלנ' יהודים, מספר הגברים הכשירים ללחימה כ- 130,000. הטבלה הרצ"ב מבוססת על תעוד הארועים ע"י בני הדור והיא משקפת את יחסי כוחות של הצדדים הלוחמים בשלבים שונים של מלחמות המכבים:

 Maccabim_tab_He

בתחילת ההתקוממות הצטרפו אל החשמונאים כ- 0.5% (600 מתוך 130,000) ובזמנים הטובים ביותר נלחמו עם הצבא הסלווקי כ- 15% (20,000 מתוך 130,000) מקרב הגברים הכשירים. סביר להניח כי 0.5% הם אלה שעשו ברית מילה לבניהם והיו מוכנים להקריב את חייהם למען אמונת אבותיהם.

הקורא היקר! שוב שאל את עצמך ונסה לדמיין ולהבין את רגשות המשפחה היהודית בימים הראשונים לאחר לידת בנם. 8 ימים שתמיד היו ימי האושר הגדול הפכו ל- 8 ימים נוראים מלאים בפחד מוות, בהתלבתות בחירה בין השפלה בלתי נסבלת לבין כבוד. 8 ימים של סכסוכים משפחתיים שבהם השכל הישר ניצח ברוב המקרים לטובת פיקוח נפש במחיר בגידה. רק 0.5% עמדו במבחן – הם בזמנים הקשים ההם הצילו את העם היהודי – בזכותם הגענו לזמן הזה. ורק 15% יצאו לקרב והעדיפו מוות על פני התבוללות.

היום ב- 16 לדצמבר 2014 – חג חנוכה שמח! האירועים המתוארים לעיל התרחשו לפני 2181 שנה. מאז בכל שנה משפחות יהודיות מדליקות בחג חנוכה 8 נרות לזכר 8 הימים הנוראים ההם.

Maccabim_hanukia


באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן