אלכסנדר הגדול או אלכסנדר השלישי המוקדון נולד ב- 21 ליולי שנת 356 לפנה"ס. לאחר שעלה על כס המלוכה של מוקדון ב- 336 לפנה"ס, אלכסנדר השליט את הסדר בארצו ובסביבה הקרובה והחל להתכונן למסע המזרחי. השטח אשר נכבש על ידו הוא עצום. לו מדינה זאת היתה קיימת היום, היא היתה ששית בשטחה בעולם.
לדעתם ההיסטוריונים הרבים, כיבוש פרס הוא היה מטרתו של הקמפיין המזרחי. במאמר זה נחלוק עם הקורא את ספקותינו בעניין זה ונציע דעה שונה בעניין המטרה האמיתית של הקמפיין.
אלכסנדר יצאה לדרכו מעיר פלה בירת מוקדון באביב 334 לפנה"ס עם צבא של 35,000 חיילים. ברור לכל כי מספר כה קטן של חיילים אינו מספיק כדי לכבוש ולנהל שטח כה גדול.
המסקנה מספר 1: מלכתחילה כוונות אלכסנדר היו צנועות בהרבה – הוא לא תיכנן לכבוש את פרס. מה הוא כן תיכנן? לאחר שחצה את מיצר הלספונטוס (Dardanelles) הוא הלך לאורך חופי ים התיכון דרום-מזרחה ופגש את צבא המלך דרוויש השלישי ליד העיר איסוס (Issus). בקרב זה כוחות הפרסים הובסו ודרוויש ברח מזרחה. לו מטרת הקמפיין הייתה כיבוש פרס, ללא ספק אלכסנדר היה רודף את דרוויש. אך הוא פנה דרומה.
המסקנת מספר 2: לאחר קרב איסוס אלכסנדר עדיין לא תיכנן כיבוש פרס.
תוך תנועה דרומה לאורך החוף המזרחי של הים התיכון, אלכסנדר נצר את העיר צור (Tyre). המצור היה ארוך. אלכסנדר שלח לירושלים בקשת תגבורת.
המסקנה מספר 3: עובדת בקשת סיוע צבאי מעידה על יחסי אמון וידידות ארוכת ימים בין מוקדון לבין ירושלים .
ירושלים מסרבת לשלוח לאלכסנדר סיוע צבאי. כעסו של אלכסנדר לא הפחיד את ירושלים.
המסקנה מספר 4: אנו יודעים די מעט אודות מערכת יחסים בין מוקדון לבין ירושלים באותה העת.
לאחר כיבוש צור אלכסנדר נע דרומה וכובש את עזה. הוא משאיר את צבאו כולו על החוף ובליווי פמליה קטנה עולה ירושלימה. כאן מול שערי ירושלים קרה אירוע יוצא דופן אשר מוזכר במקורות שונים לרבות בספר "קדמוניות היהודים" של יוסף בן מתתיהו (יוסף פלביוס):
" … אלכסנדר זיהה מרחוק קבוצת אנשים בבגדים לבנים, הובילו אותה כהנים בגלימות עשויות פשתן עדין, הכהן הגדול בגלימה בצבעי יקינתון וארוגת זהב עם טורבן על ראשו ולוחית זהב אשר חרוט עליה שמו של ה', והוא לבד צעד קדימה, קד קידה לשמו של אלוהים וראשון כיבד בברכה את הכהן הגדול. כאשר היהודים כולם יחד ובקל רם הריעו את אלכסנדר והקיפו אותו, מלכים סוריים וכל האחרים התפלאו מהתנהגותו וחשבו שהמלך יצא מדעתו ".
המסקנה מספר 5: ירושלים חיכתה לביקורו של אלכסנדר והיתה בטוחה ביחסו הידידותי למרות סירובה בסיוע הצבאי בעת מצור על צור.
המסקנה מספר 6: אלכסנדר התייחס לכהן הגדול כאל אישיות בדרגה גבוהה יותר מאשר אלכסנדר עצמו.
אירועים אלה התרחשו בחודש ספטמבר 333 לפנה"ס. אלכסנדר שהה בירושלים במהלך החגים (ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה). הוא הקריב קורבן בבית המקדש ונפגש עם אנשים מכובדים של העיר. כאן אנו מבקשים את תשומת לבו של הקורא הנכבד לשלושת העובדות הרצ"ב:
1 . אלכסנדר הגיע לירושלים ללא צבאו בליווי פמליה קטנה.
2 . אלכסנדר מיוזמתו ראשון קד קידה בפני הכהן הגדול.
3 . אלכסנדר שהה בירושלים תקופה ממושכת ללא אבטחה וזאת בזמנים בהם מלך נדיר הצליח לשרוד עד ליום מותו הטבעי.
המסקנה מספר 7: לקשר שבין אלכסנדר לבין ירושלים היה רקע קודם שבו אין אנו מודעים. מערכת יחסים בינהם היתה מבוססת על אמון הדדי ואמינות ברמות הגבוהות ביותר. לא מין הנמנע כי הביקור לירושלים הוא היה המטרה המקורית של הקמפיין המזרחי.
במהלך שהותו בירושלים אלכסנדר אוסף מידע אודות יציאת מצרים ואודות גלות בבל. נראה שנודע לו משהו חשוב מתולדות משפחתו. אלכסנדר החליט להמשיך את הקמפיין דווקא לכיוון מצרים.
המסקנה מספר 8: ביציאה מירושלים מצרימה אלכסנדר עדיין לא תיכנן לכבוש את פרס.
המצרים נכנעה לאלכסנדר ללא התנגדות. אלכסנדר הניח את אבן היסוד של העיר אלכסנדריה ואז עושה משהו שדורש אם לא הסבר אז לפחות תשומת לב ומחשבה. בליווי פמליה קטנה הוא יצא למסע מסוכן לאורך כ- 800 קילומטרים במדבר ע"מ לבקר במקדש אמון בנווה המדבר סיווה.
המקדש נבנה בנווה המדבר סיווה ע"י יהודים רועי צאן באמצע המאה השישה עשר לפנה"ס, כלומר, כ- 80 – 100 שנים לאחר ירידת יעקב אבינו עם משפחתו למצרים. למילה אמון/אמונה בשפה המצרית העתיקה אין משמעות והיא שימשה כמילה נרדפת למילה "אל", אך משמעות המילה הזאת בעברית היא ברורה. היהודים הקדמונים השתמשו במבנה זה לתפילות. מבנה זה היה בית האמונה או כפי שאומרים בימינו בית כנסת (לא מין הנמנע שבית הכנסת הראשון בתולדות האולם).
שימו לב! לאחר חזרתו מהמסע לנווה סיווה, אלכסנדר כתב את צוואתו ובה ציווה לקבור אותו לא בפלה בירה מוקדון שבה הוא נולד ולא באלכסנדריה אותה הוא יסד אך דווקא ליד המקדש אמון בנווה סיווה.
המסקנה מספר 9: את הרעיון של מסע למצרים ושל ביקור בנווה המדבר סיווה עלה לאלכסנדר במהלך ביקורו בירושלים. כנראה בירושלים הוא אסף מידע על כך שבנווה סיווה יש משהו החשוב ביותר והקשור לתולדות משפחתו.
רק בסוף שנת 332 לפנה"ס (כשנתיים וחצי לאחר תחילת הקומפיין) אלכסנדר מפנה את צבאו צפונה. אחרי שעבר דרך דמשק, הצבא הגיע לצפון מסופוטמיה. כאן ב- 1 לאוקטובר 331 לפנה"ס בסמוך לישוב יהודי גב-גמל (בלועזית " Gaugamela ") צבאו של אלכסנדר נלחם וניצח את צבאו של דרוויש השלישי אשר היה גדול ממנו יותר מפי 2. דרוויש השלישי ברח מזרחה אך אלכסנדר לא רדף אותו גם במקרה זה וכיוון את הצבא דרומה אל בבל ואל שושן (Suza).
המסקנה מספר 10: אחרי הנצחון ליד גב-גמל אלכסנדר עוד לא תיכנן לכבוש את פרס. הוא הולך למקומות בהם חיו היהודים בתקופת גלות בבל. זה היה מסע שחרור בבל – מקום חיבורו של התלמוד הבבלי, ושושן – עיר של אסתר ומרדכי.
עם שחרור מסופוטמיה אלכסנדר סיים את שלב א' של הקמפיין המזרחי.
ורק עכשיו הוא מתחיל בשלב ב' – בכיבוש פרס. לשם מה? רבים יגידו "כדי לכבוש פרס!" לדעתנו התשובה הזאת היא לא נכונה. עד לרגע זה הכיבושים שלו לא היו מטרה בפני עצמה. לדעתנו, הוא הלך בדרך אבותיו, בעקבות תולדות עמו, למקומות בהם היה חשוב לו לבקר ולשחרר אותם. מה הוא חיפש בפרס ובהודו? אולי את עקבות השבטים האבודים?
אלכסנדר נפטר ממחלה בבבל בתאריך 13 ליוני 323 לפנה"ס בגיל 33. גופתו הועברה בעזרת ידידיו מבבל לאלכסנדריה ושם נעלמו עקבותיה. מקום קבורתו נחשב כלא נודע.
בית המקדש אמון בנווה סיווה פוצץ על ידי השלטונות המצריים בשנת 1897. בימינו קיים בנווה סיווה מבנה אחר אשר נבנה במאה ה- 5 לספירה ולאחר 1897 הוא קיבל שם מקדש אמון. מדובר במבנה אחר שמטרת קיומו היא לטשטש את זכרו של המקדש המקורי.
באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן