יציאת מצרים: הסיפור שמאחורי הקלעים

בצאתם ממצרים, שהו בני ישראל במשך 40 שנה במדבר סיני במרחק של כ- 100 ק"מ מארמון פרעה מלך מצרים. מדוע פרעה לא רדף אחריהם ולא ניסה להחזירם למצרים? במה הוא היה עסוק?

את התשובה לכך תמצא/י במאמר זה.

.

מצרים במאות 18-17 לפנה"ס

לקראת המאה ה- 18 לפנה"ס הייתה האוכלוסייה המצרית מרוכזת לאורך הנהר נילוס ועסקה בעיקר בחקלאות.

באמצע המאה ה- 18 לפנה"ס נכבשה מצרים התחתונה על ידי ההיקסוס (חיקסוס, هكسوس, Hycsos, Ὑκσώς, Ὑξώς). אנו מכירים את שמם מכתובות יווניות עתיקות. מי הם ומאין באו? – קרא/י במאמר "מי אתה, פרעה?".

ההיקסוס הביאו למצרים את "עידן הברזל": הם ידעו ליצר כלי עבודה מברזל, סוגים שונים של חרבות, פגיונות, מגנים, שריוני גוף וקסדות. אך החידוש החשוב ביותר שלהם היה המרכבה הדו-גלגלית.

תמונה 01

Exodus 01 merkava

עם הגיעם למצרים במרכבות, בשריון ועם כלי נשק מברזל, כבשו ההיקסוס את השלטון ללא קרב. הם שלטו על מצריים בתקופה שבין השנים 1750 לבין 1550 לפנה"ס – תקופת שלטון השושלות ה- 15 וה- 16 שמקורם בהיקסוס.

.

הגעתם של בני ישראל למצרים

באמצע המאה ה- 17 לפנה"ס, עם ישראל כלל רק את משפחתו של יעקב אבינו. יוסף בן יעקב הגיע למצרים ויצר מגע עם המלך פרעה. המלך (בן ההיקסוס) הפגין חיבה ליוסף, סמך עליו ומינה אותו לתפקיד האחראי על כלכלת מצרים. תוך ניצול שבע שנות הבצורת והתרוששותה של האוכלוסייה המצרית, קנה יוסף קרקעות מצריות לטובת המלך, ובכך זכה לאהדה גדולה עוד יותר מצידו.

בשנת 1624 לפנה"ס (קרא/י את המאמר "כרונולוגיית אבותינו") בשל רעב כבד בכנען, הגיעה משפחתו של יעקב אבינו למצרים, ובחסותו של יוסף התיישבה בארץ גושן – האזור הפורה והמתאים ביותר לרעיית צאן.

.

היכן נמצאת ארץ גושן?

העובדות הבאות מצביעות על מיקומה של ארץ גושן:

-   אזור זה נמצא בקרבת ארמון פרעה:

     "וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ-גֹּשֶׁן, וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי–אַתָּה, וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ; וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ, וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ." (בראשית מה,י)

-   אזור זה ממוקם במעלה זרם הנילוס מעל ארמון המלך. לכן משה הפעוט נסחף בתיבתו במורד הנהר לארמון, עד שהגיע לרגלי בת פרעה.

-  אזור זה נמצא מערבית לים סוף, לכן בני ישראל בצאתם ממצרים לסיני הלכו מזרחה ונאלצו לחצות את ים סוף.

-  זהו אזור מרעה טוב:

    "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ וְאַחֶיךָ, בָּאוּ אֵלֶיך. אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפָנֶיךָ הִוא–בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אַחֶיךָ:  יֵשְׁבוּ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן." (בראשית. מז, ה- ו.)

 המסקנה: ארץ גושן הייתה ממוקמת בסמוך לדלתת הנילוס במעלה הזרם.

תמונה 02

Exodus 02 Fayum

.

ארץ גושן היא נווה מדבר פַאיוּם

ארץ גושן היא האזור אשר כעבור זמן קיבל את השם "פאיום".

פאיום הינו נווה מדבר, אשר נמצא בשקע טקטוני שעומקו כ- 44 מטר מתחת לפני הים התיכון ושטחו כ- 1270 קמ"ר. בקרקעית השקע נמצא האגם המלאכותי העתיק ביותר – האגם קארון. הסופרים העתיקים מחשיבים אותו כאחד מפלאי העולם. הוא מתואר ביצירותיהם של הרודוטוס, דיודורוס, סטרבון ותלמיופליניוס. כיום שטח האגם הוא כ- 200 קמ"ר. בעבר שטחו היה גדול יותר, ולכן הוא נתפס על ידי בני ישראל כים. מכאן נוצר שמו של נווה המדבר "פאיום" כתוצאה מעיוות המילה העברית "בים". גם בימינו האוכלוסיה המקומית קוראת לו بحيرة قارون = ים קארון.

בתקופה ההיא בני ישראל קראו לאגם קארון בשם "ים מורד," לכן בספרות היוונית העתיקה קיבל האגם את השם [moyridos] Μοίριδος. מאוחר יותר השם עוות ביוונית ועבר לשפות אירופיות בצורה של:

(greek) Μοίριδος [moyridos] → (greek) Μοῖρις [moyris] → (eng) Moeris [moyris]

התעלה שממלאת את אגם קארון במי נהר הנילוס נושאת את שם האדם אשר יזם וניהל את בנייתה: بحر يوسف [בחר יוסופ] =  "ים יוסף"  (קרא/י את המאמר "אודות חוקי הטבע ואודות טבע החוקים"). אגם קארון נוצר ומתפקד עד כה בזכות תעלת יוסף.

תמונה 03

Exodus 03 Josef channel

עם הזמן בני ישראל התפשטו במעלה זרם הנילוס וגם התיישבו בנאות המדבר מערבית לנהר הנילוס.

תמונה 04

Exodus 04 Fayum

דווקא במקומות הללו נמצאו הכתובות העתיקות ביותר של האלף-בית הפונטי  (the phonetic alphabet) – אודות התפתחותו קרא/י את המאמר "מדוע אירופה כותבת משמאל לימין". הארכיאולוגים משייכים את הכתובות הללו למאה ה- 16 לפנה"ס, במילים אחרות – לתקופת התיישבותם  של בני ישראל במקומות אלו.

נווה המדבר סיווה, הממוקם כ- 500 ק"מ מערבית מנווה פאיום, מיושב עד עצם היום הזה על ידי צאצאי בני ישראל הקדומים. עד לא מזמן היה שם מבנה עתיק אשר נבנה באמצע המאה ה- 16 לפנה"ס, כלומר, כ- 100 שנה לאחר הגעתם של יעקב אבינו ומשפחתו למצרים. הוא נבנה למטרות פולחן והיה לו תפקיד חשוב בגורלו של אלכסנדר הגדול (קרא/י את המאמר "אלכסנדר הגדול – גם הוא?"). המבנה נקרא "מקדש אמון", וההשערה הרווחת היא שהמילה "אמון" היא שם האל המצרי. למעשה, המילה "אמון" נוצרה מהמילה העברית "אמונה", ומשמעותה איננה שם האל המצרי אלא כינוי לאלוהים. מבנה זה הוא בית הכנסת העתיק ביותר בתולדות האנושות. הוא פוצץ בשנת 1895 על ידי השלטונות המצריים. בנווה המדבר סיווה קיים מבנה אחר שנבנה במאה ה- 5  לפנה"ס והוא נקרא בימינו בשם "מקדש אמון". זהו זיוף אשר מטרתו למחוק מזכרון האנושות את זכר המקדש האמיתי אשר פוצץ.

.

מספר בני ישראל במצרים

    "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם–שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה." (שמות, י"ב, מ)

מספר הגברים מבני ישראל שהיו מעל גיל 20 שנה לאחר היציאה ממצרים היה 603,550 (במדבר, א', י"ז-מ"ז).

מספר בני ישראל אשר יצאו ממצרים היה כ- 3.9 מליון איש (קרא/י את המאמר "מספרים").

לאחר חישוב פשוט נגלה:

-   כדי להגיע למספרים אלה, נראה כי במשפחה ממוצעת של בני ישראל שרדו כארבעה ילדים – דבר מציאותי בהחלט.

-   אוכלוסיית בני ישראל כ- 80 שנה טרם תחילת היציאה ממצרים מנתה כ- 500,000 איש – נשתמש במספר הזה בהמשך המאמר.

.

הגירה לאזור הים האגאי

יחס המצרים האותנטיים אל בני ישראל לא היה חם במיוחד:

    "וַיִּרְחַץ פָּנָיו, וַיֵּצֵא; וַיִּתְאַפַּק–וַיֹּאמֶר, שִׂימוּ לָחֶם. וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ, וְלָהֶם לְבַדָּם; וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם–כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם." (בראשית, מג, לא – לב)

היחס השלילי התחזק לאחר הפלת פרעוני ההיקסוס בשנת 1550 לפנה"ס על ידי המלך פרעה יעחמס הראשון. אוכלוסיית בני ישראל אשר נחשדה באהדת ההיקסוס, נרדפה על ידי השלטונות. מצב זה גרם לרבים מהם לקבל החלטה על הגירה.

בסוף המאה ה- 17 לפנה"ס השמידה התפרצות הר הגעש סנטוריני את אוכלוסיית הים האגאי – התרבות המינואית חדלה מלהתקיים. הפליטים העבריים הראשונים ממצרים הופיעו באיי הים האגאי ובחופיו במאה ה- 16 לפנה"ס.

תמונה 05

Exodus 05 from Egypt to Greece

הפליטים היו רועי צאן, לכן אחד הישובים הראשונים אשר נוסד על ידם קיבל את השם "מִקְנֶה". הישוב התפתח והפך לעיר מִיקֶנָה (Mycenae, Μυκήνη).

בעיר מיקנה התיישבה קבוצה גדולה של בני ישראל משבט דן – הדנאים (Δαναοί, Danaans, Denyen, Danunäer). הם יסדו ופיתחו את התרבות העתיקה, אשר נקראת בימינו הציויליזציה המיקנית.

הדנאים הפכו לימאים טובים. הם שיתפו פעולה עסקית וצבאית עם פזורת ישראל משבטים אחרים, אשר התיישבו על חופים שונים של הים התיכון. בפנייתם איש לרעהו השתמשו בני ישראל במילה "אחי", לכן בספרות ההיסטורית הם כונו במילה "אחים" (Ἀχαιοί, Achaei, Achivi, Achaeans). מילה זאת חזרה משפות לועזיות לשפה העברית המודרנית  בצורה מעוותת "אכאים".

האכאים התיישבו בחופי הים התיכון במאות ה- 16 – 13 לפנה"ס. הם הקימו יישובים רבים והפכו למייסדיה של האוכלוסייה המקומית הים-תיכונית. כ- 500 שנה מאוחר יותר, בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס, הם קלטו את המוני בני ישראל אשר נמלטו מפלישתו של המלך האשורי תגלת פלאסר ה- 3 (קרא/י את המאמר "המעגל נסגר").

תוך פעילות צבאית ומסחרית הרחיבו הדנאים את גבולות התיישבותם:

-   צפונה לאזור מוקדון (השם מוקדון נוצר מאוחר יותר במאה ה- 12 לפנה"ס – נרחיב על כך בהמשך המאמר).

-   צפון-מזרחה לכיוון הלספונטוס וים השיש (מיצר הדרדנלים וים המרמרה) – המצור על טרויה וכיבושה היו חלק ממבצע זה אשר תואר על ידי הומרוס בשירו "אודיסיאה" כעבור כ- 700 שנה.

-   מזרחה לאורך חופי אסיה הקטנה. צפונית מקפריסין הקימו הדנאים את ממלכת דנונה. עיר גדולה בשם אדנא קיימת שם עד עצם היום הזה. מקור השם הארמי "אדנא" הוא מהמילה "דן": אדנא בארמית = הדן בעברית.

תמונה 06

Exodus 06 from Greece to Danuna

הדנאים הקימו מספר ישובים בחופי הים השחור וניהלו שם יחסי מסחר עם הסקיתים (האגדה על גיזת הזהב). יחסים אלה הניחו את יסודות החברות בין שני העמים, אשר התאחדו שוב בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס במהלך הימלטות הדנאים מרדיפת המלך האשורי תגלת פלאסר ה- 3 (קרא/י את המאמר "המעגל נסגר").

.

אירופה במאות ה- 15 – 13 לפנה"ס

אוכלוסיית אירופה באמצע האלף ה- 2 לפנה"ס היתה דלילה והיא עסקה בהישרדות בלבד – באיסוף פירות בר ובצייד פרימיטיבי. אורח חיים שכזה מנע ממנה פיתוח טכנולוגיות מתקדמות בתחום החקלאות, הבנייה, עיבוד המתכת וכיו"ב.

הופעתם של בני ישראל על חופי הים התיכון גרמה לקפיצת מדרגה בהתפתחות האכלוסיה המקומית. המקומיים נהרו אל היישובים, אשר היוו עבורם מקור מזון, התיישבו סביבם ולמדו מאורח חייהם. יישובים רבים אשר הוקמו באותה תקופה הפכו לאחר מכן לערים. לדוגמא, יישוב בשם "משלה" הפך לעיר מארסיי שבצרפת.

תמונה 07

Exodus 07 mediterranean_sea_map3

ההתנחלויות שנוסדו על ידי האכאים והדנאים בחצי האי אפנין נקראות ביומיינו "התרבות וילנובה" = the Villanova culture. אחרי 500 שנה הם יהפכו למעוזים בתקופת יסוד העיר רומא וערי האטרוסקים (קרא/י את המאמר "משולש הזהב").

לקראת סוף המאה ה- 13 לפנה"ס הפך איחוד הדנאים והאכאים למונופול צבאי-מסחרי אשר התבסס על:

-  רשת של מאות ישובים באיי ובחופי הים התיכון והים השחור.

-   ידע נרחב בניווט ימי לצרכים מסחריים וצבאיים.

-   צבא וצי חזקים ומאורגנים היטב.

אך ביום אחד בהיר הכל נעלם!!!

מדוע ולאן?

.

הצו הגורלי

בשנת 1550 לפנה"ס הודחה השושלת ה- 16 שמקורה בהיקסוס, ובמקומה עלתה על כס השלטון השושלת ה- 17 של הפרעונים המצריים האתניים.

מאוחר יותר בשנת 1279 לפנה"ס עלה לשלטון במצריים המלך פרעה רעמסס ה- 2 הגדול. בתקופת שלטונו קרה דבר אשר הפך לגורלי בתולדות עם ישראל.

בשנת 1274 לפנה"ס התרחש קרב קדש בין הצבא המצרי לבין הצבא החתי (קרא/י את המאמר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה"). כתוצאה ממנו נאלץ המלך פרעה רעמסס השני לחזור למצרים מוכה ומושפל.

בקרב זה הדנאים והאכאים החמושים במרכבות ובנשקי ברזל נלחמו לצד החתים. בעיני המלך המצרי הם היו הסיבה לתבוסתו.

אוכלוסיית בני ישראל באותה התקופה הגיעה לכחצי מליון נפש (ראה/י לעיל). המלך הבין שבמקרה של מלחמה רחבת היקף, בני ישראל תושבי מצרים יקחו צד קרוביהם הדנאים והאכאים.

מחמת פחדו מפני אפשרות זו, הוציא המלך צו שלא היה דומה לו באכזריותו:

    "וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ, הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, …" (שמות א', ט – י)

    "וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה." (שמות א', ט"ז)

בתולדות עם ישראל התחילה תקופת עבדות מצרים.

.

מדוע מצרים ולא מצר?

בתקופת שלטונם של המלך רעמסס ה- 2 ובנו מרנפתח, היה השלטון המרכזי במצרים חזק. לאחר מות המלך מרנפתח בשנת 1202 לפנה"ס, התפצלה המדינה לשני אזורי שליטה: במצרים העליונה שלט אדם בשם אמנמס, ובמצרים התחתונה שלט המלך פרעה סתי ה- 2.

בשפות של התקופה ההיא (אשורית, אכדית, ארמית) ארץ מצרים נקראה בשם "מצר". שם זה הועבר ללא שינוי הצורה מהשפה הארמית לשפה הערבית مِصرَ [מצר].

הארועים שקדמו ליציאת מצרים התרחשו בתקופת פיצול השלטון, לכן הזיכרון המשותף של עם ישראל שמר על הצורה הזוגית של השם "מצרים", ולא על השם "מצר".

.

מי אתה, אמנמס?

כפי שנאמר לעיל, במצרים העליונה שלט אדם בשם אמנמס.

חוקרי מצרים הגרמניים, מ. גיאורג ור. קראוס, מציינים שקיימות מקבילות רבות בין מה שידוע לנו אודות אמנמס מתוך מחקרים ארכיאולוגיים, לבין הסיפור המקראי אודות משה רבנו:

Rolf Krauss, Untersuchungen zu Konig Amenmesse: Nachtrage, SAK 24 (1997), pp.161-184

Georg, M (2000), "Mose – Name und Namenstraeger. Versuch einer historischen Annaeherung" in "Mose. Aegypten und das Alte Testament", edited by E. Otto, Verlag Katholisches Bibelwerk, Stittgart

Rolf Krauss, "Das Ratsel Moses-Auf den Spuren einer Erfindung biblischen, Ullstein Verlag, Munchen 2001

להלן מספר עובדות לתשומת לב הקורא:

-   יעקב אבינו התיישב בארץ גושן, ולאחר מכן התפזרו צאצאיו דרומה במעלה הנילוס במצרים העליונה. (ראה/י לעיל).

-   בתקופת חלוקת מצרים לשני איזורי שליטה, נוצרה במצרים אגדה על שני אחים (מתוך papyrus d'Orbiney). האגדה מכילה מידע אודות חלוקת השלטון במצרים העליונה ובמצרים התחתונה בין שני אחים. לפי הכתוב בתורה, משה אומץ על ידי בת המלך פרעה רעמסס ה- 2, לכן הוא היה אח חורג למלך פרעה סתי ה- 2 , נכדו של רעמסס ה- 2.

-   השם "אמנמס" עוות תוך כדי מעבר בין שפות זרות. השפה הערבית שמרה בשבילנו את השם המקורי:

أمن‌ مسه [אמן משה] = אדון משה

-   אם נניח שאמנמס הוא משה רבנו, אין זה פלא שהוא היה בעל השפעה רבה דווקא במצרים העליונה המאוכלסת על ידי בני ישראל.

מסקנה זהירה: לפי העובדות הידועות במדע המודרני, קיימת סבירות גבוהה שאמנמס הוא אכן משה רבנו.

.

מי אתה, מוזס?

כולנו יודעים מהתורה איך משה רבנו קיבל את שמו:

    "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ." (שמות ב, י)

איך נוצר השם Moses בשפה האנגלית והשם Моисей בשפה הרוסית?

במצרים היו חמישה פרעונים בעלי שמות דומים: קאמוס, יעחמוס, טוטמוס, רעמסס, אמנמס. להלן משמעות שמות אילו:

-   קאמוס ← קא מוסס ← יליד האל קא

-   יעחמס ← יעח מוסס ← יליד הירח

-   טוטמוס ← טוט מוסס ← יליד האל טוט

-   רעמסס ← רע מוסס ← יליד האל רע

-   אמנמס ← אמון מוסס ← יליד אלוהים (עצם קיום שם זה הוא עדות לאמונה באל אחד)

השם האחרון חדר כעבור כ- 700 שנה לשפה היוונית בצורה של Mωϋσῆς ומשם כעבור 2000 שנה נוספות עבר לשפות אחרות, כמו אנגלית:

  (eng) Moses [moʊzɪs] ← (greece) Μωυσής [mousis]

יחד עם זאת, תרגומי התורה לשפה הלטינית, אשר בוצעו במאה ה- 4 לספירה, גרמו להפצת השם "משה" לשפות אחרות, כמו רוסית:

משה ← (rus) Моисей [moysey] ← (latin) Mosi [moʊsi]

.

הגיע הזמן

בשנת 1202 לפנה"ס, מייד לאחר מותו של המלך פרעה מרנפתח, החליט משה להוציא את בני ישראל ממצרים. ריכוז ההתיישבות העקרי של בני ישראל היה בנוה פאיום בקרבת ארמון המלך סתי ה- 2. לכן כדי להתחיל ביציאה ההמונית נאלץ משה לפנות למלך כדי לקבל את הסכמתו. כך התחיל מסע השכנוע המוכר לנו מהתורה כסיפור עשר המכות. המו"מ נמשך מספר שנים וגרם למתח בתוך המדינה. כנראה, בשלבים שונים נלוו למתח פעולות צבאיות. ידוע כי העיר תבאי, בירת מצרים העליונה, נכבשה על ידי המלך סתי ה- 2 בשנת 1198 לפנה"ס בערך.

משה לא הצליח או לא הספיק לשכנע את המלך סתי ה- 2, כי המלך נפטר בשנת 1194 לפנה"ס. אחריו עלה על כס המלכות המלך פרעה ספתח – ילד בן 10.

תוך ניצולה של חולשת השלטון, החליט משה להתחיל ביציאה ממצרים. בשנת 1194 לפנה"ס (ראה/י את המאמר "כרונולגיית אבותינו") עזבה קבוצת בני ישראל הראשונה את מצרים בראשות משה רבנו – סיפור חצייתו של ים סוף מוכר לכולנו. אחריהם התחילו "לטפטף" האחרים.

במשך עשר השנים הבאות במצרים התחלפו שלושה מלכים. הם היו עסוקים בהצלת שלטונם, ולכן הם לא איימו על בני ישראל שעזבו ממצרים לסיני.

תמונה 08

Exodus 08 He LUZ

בשנת 1184 לפנה"ס עלה על כס מצרים המלך פרעה רעמסס ה- 3. השלטון המרכזי התחזק. לתחום ענייניה של מצרים שוב נכנסו הארצות והשטחים הסובבים אותה. בתקופה זו, עד שנת 1154 לפנה"ס, שהה עם ישראל במדבר סיני כדי לאפשר לבני ישראל שעדיין נותרו במצרים להצטרף אליו. נשאלת השאלה: מדוע במשך שלושים שנה רעמסס ה- 3 לא ניסה להחזיר למצריים את עבדיו אשר שהו בסיני במרחק מאה-מאתיים קילומטר מארמונו?

התשובה: המלך פרעה רעמסס ה- 3 היה עסוק בעניינים חשובים יותר!

.

פתיחת החזית השנייה

בשנת 1184 לפנה"ס, תקפו בני פזורת ישראל (הדנאים והאכאים) את החופים הצפוניים של מצרים במטרה להעסיק את

הכוחות המצריים בקרבות ובכך לאפשר לאלו מבני ישראל, אשר נותרו במצרים, להמשיך ביציאה ממנה.

תמונה 09

Exodus 09 from Greece to Egypt

ארוע זה נקראת בספרות בשם "מלחמת גויי הים". המלחמה נמשכה כשלושים שנה, עד לסיום יציאתם של בני ישראל ממצרים לסיני ועד כניסתם לכנען.

המלך פרעה רעמסס ה- 4 טען (ראה/י את הפפירוס הגדול של הריס) שאביו המלך פרעה רעמסס ה- 3 ניצח את גוי הים. אין זו האמת!

מלחמת גויי הים פסקה באותה פתאומיות שבה התחילה. הדנאים והאכאים לא חזרו לביתם בים האגאי. המדענים יודעים כי התרבות המיקנית חדלה מלהתקיים ברגע אחד – ביוון החלה "תקופת החושך". מאמצע המאה ה- 12 לפנה"ס ועד השליש האחרון של המאה ה- 8 לפנה"ס, כלומר, במשך כ- 420 שנה – אין באזור זה כל זכר לבנייה, לחקלאות ולנוכחות בני אדם בכלל. במונחים ארכיאולוגיים השכבה התרבותית של התקופה ההיא אינה קיימת.

לאן נעלמה אוכלוסיית יוון?

עם סיום היציאה ממצרים, עם ישראל עזב את מדבר סיני והתיישב בארץ המובטחת – בכנען. נעלם הצורך בפעילות הצבאית בחופי מצרים. הדנאים והאכאים הפסיקו את "מלחמת גוי הים" ופנו מזרחה כדי להתאחד עם שאר בני עמם.

תמונה 10

Exodus 10 Danaans & Achaeans

.

הארץ המובטחת!

בשנת 1154 לפנה"ס החליט משה רבנו להושיב את עם ישראל בכנען. יהושע בן נון חילק את הארץ בין שנים עשר השבטים:

תמונה 11

Exodus 11 tribes He

באותו הזמן הפסיקו הדנאים והאכאים פעילות צבאית בחופי מצריים ופנו לחופי כנען.

האכאים פלשו לחוף מערבית מנחלת שבט יהודה והתיישבו בחמש הערים הפלישתיות:

    "מִן-הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה—לַכְּנַעֲנִי, תֵּחָשֵׁב; חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים: הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי, וְהָעַוִּים." (יהושע יג, ג)

אודות הערים הללו קרא/י במאמר "איפה קבור הרקולס?"

הדנאים נחתו על חופי גוש דן במטרה להתאחד עם אחיהם משבט דן.

תמונה 12

Exodus 12 Danaans & Achaeans He

אודות מה שקרה בהמשך קרא/י במאמר "המעגל נסגר".

.

מוקדון

עם סיום מלחמת גויי הים, כמעט התרוקנו האיים והחופים של הים האגאי מאנשים, וכך התחילה "תקופת החושך" ביוון. כמעט אך לא לגמרי! אוכלוסייה קטנה של בני ישראל התמקדה בחופים הצפוניים של הים האגאי, לכן מאז ועד היום האזור הזה נקרא "מוקדון". מילה זו חדרה לשפות אחרות בצורה של:

Македония, Macedonia, Μακεδονία

תמונה 13

Exodus 13 Mocdon

כעבור כ- 420 שנה, בשנת 730 לפנה"ס, המוקדונים קלטו את צאצאי הדנאים, שנמלטו מרדיפתו של מלך אשור תגלת פלאסר ה- 3 (קרא/י את המאמר "המעגל נסגר").

.

אודות הברברים

לאחר יציאת רוב בני ישראל ממצרים מזרחה אל חצי האי סיני, עדיין נותרו במצריים מספר לא מבוטל של בני ישראל. חלק מהם, בעיקר תושבי נאות המדבר המערביים, הגרו מערבה והפכו לגרעין של העם הברברי (berbers), אשר התיישב בשטחים מדבריים בצפון-מערב אפריקה. כ- 1000 שנה לאחר מכן הצטרפו אליהם בני ישראל, אשר ניצלו לאחר חורבן העיר קרת חדשה – קרתגו (קרא/י את המאמר "משולש הזהב").

האלפבית הברברי הנקרא "טיפינאי" מבוסס על האלפבית העברי הקדום.

המילה "ברבר" מוכרת לנו מהשפה היוונית. הברברים קוראים לעצמם "עם החג" ו/או "עם הזיג".

.

הספרטנים הם לא הספרטים!

ערי יוון העתיקה היו נטושות במשך 420 שנים עד לשנת 730 לפנה"ס. מאוחר יותר, בסביבות המאה ה- 5 לפנה"ס, הופיעה אגדה שסיפרה על שבט הספרטים (לא להתבלבל עם הספרטנים!) אשר הקים בספרטה משטר צבאי עם חוקים אכזריים שנגזרו על ידי מנהיגם ליקורגוס (לדוגמא, חוק הריגת תינוקות חולים). הספרטים לא השאירו ראיות לקיומם, לכן אמינות האגדה מוטלת בספק.

.

המסקנות:

1.   בשנות 1194 – 1154 לפנה"ס עזבו כ- 3.9 מליון בני ישראל את מצרים והתיישבו בכנען.

2.   באותה תקופה בני ישראל שהיו פזורים בים התיכון, ואשר כונו על ידי המצרים בשם "גויי הים", עזבו את ישוביהם ועלו ארצה כדי להתאחד עם עם ישראל.

3.   בני ישראל שישבו בנאות המדבר המערביים, נדדו מערבה והפכו לעם הברברי.

4.   בני ישראל אשר נשארו במצרים, התרכזו באיזור פאיום, ומאוחר יותר נתנו מחסה לבני ישראל אשר נמלטו מאסונות שונים שפקדו את ארץ כנען, כמו פלישת תגלת פלסאר ה- 3 בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס (קרא/י את המאמר "יב וקייב – ההיסטוריה חוזרת"), כמו פלישת נבוכדנצר ה- 2 בתחילת המאה ה- 6 לפנה"ס, כמו פלישות האשורים המתיוונים וכד'.

תמונה 14

Exodus 14 directions

.


לצורך השתתפות בדיון בפייסבוק כנס לכאן

באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

.

תגובה אחת “יציאת מצרים: הסיפור שמאחורי הקלעים

  1. אליאב

    זה יכול להיות הסבר טבעי למיתוס יציאת מצרים ע"פ התורה. כי לא הסברתם דבר אודות האירועים הניסיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>