לאן נעלמו עשרת השבטים ואיך נוסדה התרבות היוונית העתיקה?
.
בקצרה על מה שקרה קודם
במאות ה- 15 – 14 לפנה"ס היגרה חלק מאוכלוסיית בני ישראל ממצרים אל חופי הים התיכון ואל אייו (קרא/י את המאמר "יציאת מצרים: הסיפור שמאחורי הקלעים"). במאה ה- 13 לפנה"ס בתקופת שלטון המלך פרעה רעמסס השני (התקופה המזוהה עם תקופת העבדות במצרים) הגיעה ההגירה למימדים גדולים – עשרות אלפים ואולי מאות אלפים מבני ישראל עזבו את מצרים. יש לציין כי המהגרים בלטו בתוך אוכלוסיית בני ישראל כאנשים עם נטייה לעצמאות וליוזמה. חלק גדול מהם התיישב בים האגאי. בספרות הם נקראים הדנאים והאכאים:
- הדנאים היו יוצאי שבט דן, אשר הקימו את העיר מיקנה (Mycenae ,Μυκῆναι) – שמה נוצר מהמילה העברית "מקנה". בכתובות מצריות הם נזכרים בשם "דננ".
- האכאים היו תערובת בני שבטים שונים. הם התיישבו בים האגאי וכן גם באזורים אחרים של הים התיכון. השם "אכאי" הוא תוצאת שיבוש המילה העברית "אחי" בשפות לועזיות. קבוצות האכאים שהתיישבו במקומות שונים קראו לעצמם בשמות שונים לדוגמה: שרדנים, לכים, סקלים וכד' – למילים אלו יש משמעות רק בשפות העברית והארמית. בסך הכול נזכרים 11 שמות של קבוצות האכאים במסמכים שונים מאותה התקופה.
להלן מפת נתיבי התפשטות ההתיישבות האכאית והדנאית:
איור 01
ההתיישבות הדנאית התפתחה מזרחה לכיוון אסיה הקטנה. הדנאים כרתו ברית עם החיתים ובתחילת המאה ה- 13 לפנה"ס נלחמו נגד פרעה רעמסס השני במערכה הידועה בשם "קרב קדש".
איור 02
להלן תוצאות הקרב:
- המלך פרעה רעמסס השני חזר מצרימה ונקם בבני ישראל על תבוסתו. כך התחילה העבדות במצרים (קרא/י את המאמר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה,…").
- הדנאים התקדמו דרום-מזרחה וייסדו את ממלכת ארם שבירתה בדמשק.
איור 03
בשנת 1194 לפנה"ס התחיל עם ישראל ביציאה ממצרים (קרא/י את המאמר "כרונולוגיית אבותינו").
איור 04
במשך ארבעים שנות שהותם בסיני למדו בני ישראל את יסודות המוסר הגלומים בעשרת הדיברות (קרא/י את המאמר "אודות חוקי הטבע ואודות טבע החוקים") ואת אמצעי הפצת המידע המתקדם ביותר בתקופה ההיא – האלפבית הפונטי (phonetic alphabet) המבוסס על 22 אותיות (קרא/י את המאמר "מדוע אירופה כותבת משמאל לימין?")
במשך ארבעים שנות שהות בני ישראל במדבר סיני לא רדפו הפרעונים אחרי עבדיהם שהיו במרחק של הישג יד.
מדוע?
התשובה: הדנאים והאכאים תקפו את חופי מצרים כדי להסיט כוחות צבא מצרים ולמנוע רדיפת בני ישראל ששהו בסיני. בכתובות מצריות עתיקות ובספרות המודרנית נקרא מבצע זה בשם "מלחמת גויי הים".
איור 05
המלחמה נגמרה עם סיום שהותם של בני ישראל במדבר סיני ועם פלישתם לכנען. הדנאים והאכאים לא חזרו אז לים האגאי אך פנו מזרחה כדי להתאחד עם בני עמם.
איור 06
אגן הים האגאי התרוקן מאוכלוסייה. רק בחוף הצפוני התמקד קומץ של בני ישראל, לכן איזור זה קיבל את השם "מוקדון". בזמננו הוא נקרא חבל מקדוניה במדינת יוון.
במשך תקופה של כ- 420 שנה המכונה בספרות המודרנית "תקופת החושך ביוון" באגן הים האגאי (למעט מוקדון) לא נמצאו על ידי ארכיאולוגים סימני נוכחות של בני אדם. שכבות התרבות מתקופה זו פשוט אינן קיימות. רק בשנת 730 לפנה"ס חזרו לים האגאי צאצאי הדנאים שהוגלו מאיזור לבנון של ימינו על ידי תגלת פלאסר השלישי מלך אשור. הם גרמו ל"פיצוץ" תרבותי וטכנולוגי אשר הוליד את יוון העתיקה.
המשך מאמר זה מתאר את השתלשלות האירועים אשר הובילה להולדתה של התרבות היוונית העתיקה ואת הקשר שלה לעשרת השבטים האבודים.
.
התאחדות
לקראת פלישת שבטי ישראל הייתה ארץ כנען מוקפת בעמים שהיו להם קשרים משפחתיים ידידותיים עם בני ישראל:
- מצפון: ממלכת ארם אשר נוסדה על ידי בני ישראל שהיגרו ממצרים (קרא/י את המאמר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה").
- ממזרח: בני עמון – צאצאי בן עמי בנו של לוט אחיינו של אברהם אבינו.
- מדרום-מזרח: בני מואב – צאצאי מואב בנו של לוט אחיינו של אברהם אבינו.
- מדרום: האדומים – צאצאי עשיו אחיו של יעקב אבינו.
- מדרום-מערב: הפלשתים, אשר מלכם אבימלך כרת ברית עם אברהם אבינו כ- 650 שנה טרם האירועים המתוארים במאמר זה (קרא/י את המאמר "מי אתה, פרעה?").
איור 07
באמצע המאה ה- 12 לפנה"ס התיישבו שבטי ישראל בארץ כנען תחת הנהגתו של יהושע בן נון. גויי הים (הדנאים והאכאים) הצטרפו אליהם:
- הדנאים נחתו על חוף הים התיכון באיזור גוש דן כדי להתאחד עם שבטם המקורי – שבט דן.
- האכאים התפזרו לאורך חופי הים התיכון דרומית לגוש דן והתערבבו עם הפלישתים.
איור 08
.
מי הם הפלישתים?
הפלשתים ישבו בדרום כנען טרם הגעתו של אברהם אבינו (קרא/י את המאמר "מי אתה, פרעה?"). יחסי ידידות בין אברהם וצאצאיו לבין הפלישתים נמשכו כ- 650 שנה עד לפלישת בני ישראל לארץ כנען בשנת 1154 לפנה"ס. להלן קטע מספר יהושע ובו נזכרת רשימת הערים הפלישתיות בעת הפלישה:
מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים (יהושע יג, ג)
כל אחד מוזמן לבקר בחורבות תל מיקנה (עקרון) ותל צופית (גת) (קרא/י את המאמר "איפה קבור הרקולס?"). הערים עזה, אשקלון ואשדוד קיימות גם בימינו.
נזכר בפסוק הנ"ל המקום בשם שיחור. כנראה מדובר בישוב פלישתי בשם שרוחן אודותיו קרא/י במאמר "מי אתה, פרעה?".
להלן המפה המודרנית עם מיקום הערים האלה ועם גבולות התיישבות הפלישתים לאחר פלישת בני ישראל לכנען:
איור 09
.
הפלישתים החדשים
האכאים הגיעו לחופי כנען כדי להצטרף לעם ישראל אך המטרה לא הושגה בשל הסיבות הבאות:
- במשך ארבעים שנות שהותם בסיני הפכו בני ישראל לעם אשר אחדותו התבססה על אמונה באל אחד, על עשרת הדיברות ועל פירמידת השלטון המרכזי.
- האכאים היו עובדי אלילים. הם לא היו מסוגלים להשלים עם תנאים מגבלים של חוק ומוסר.
ניסיונם של האכאים להתאחד עם בני ישראל כשל אך במהרה הם מצאו שפה משותפת עם עובדי אלילים כמוהם – עם הפלישתים. כתוצאה ממיזוגם נוצרה תערובת של האכאים והפלישתים שנזכרת בתנ"ך בשם "פלישתים". הפלישתים "החדשים" האלו התקיימו במשך כ- 550 שנה. בשנת 604 לפנה"ס כבש נבוכדנצר ה- 2 מלך בבל את הערים הפלשתיות וגירש את אוכלוסייתן אשר לעולם לא חזרה אליהן.
כעבור 739 שנים נוספות נוצרה מהמילה "פלשת" מילה אחרת – "פלסטין". הרומאים נתנו שם זה לארץ יהודה לאחר כישלונו של מרד בר כוכבא בשנת 135 כדי למחוק את השם "יהודה" מזכרון העמים. מגמה זו נתמכת גם בימינו ע"י חוגים מסוימים. להלן המפה שפורסמה באינטרנט על ידי אחד מהארגונים באירופה.
איור 10
.
נדידת הדנאים צפונה
האכאים לא נקלטו בעם ישראל (ראה/י לעיל). איחוד הדנאים עם שבט דן לא הצליח בשל אותן המחלוקות. לשם מניעת העמקתן קיבלו מנהיגי שבט דן החלטה ליישב את הדנאים באזור אחר.
איפה?
ננסה להיזכר מאין הם באו. מקורם היה בעיר מיקנה. לפני כ- 120 שנה קרובי משפחותיהם לקחו חלק בקרב קדש ויסדו את ממלכת ארם עם בירה בדמשק (קרא/י את המאמר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה,…").
הדנאים נדדו צפונה. הם התיישבו לאורך גבולות דרום-מערביים של ממלכת ארם: ברמת הגולן, בסביבת הר החרמון ובחופי מדינת לבנון של ימינו. עד היום קיימים למרגלות הר החרמון ישוב דן ונחל דן אשר קיבלו את שמם באותה התקופה לכבוד הדנאים.
איור 11
בחוף לבנון איכלסו הדנאים את הערים צור וצידון והפכו לחלק מאכלוסיית ארם. הם הפכו את צור ואת צידון לערים חופשיות ובלתי תלויות בשלטון המרכזי של ממלכת ארם.
למרות ההיפרדות משבט דן תמיד זכרו הדנאים את שורשיהם ושמרו על קשרי ידידות עם השבט. להלן ציטוט ממכתבו של חורם מלך צור לשלמה המלך אשר נכתב באמצע המאה ה- 10 לפנה"ס כ- 200 שנה לאחר ההיפרדות . במכתבו מדגיש חורם את קשרי המשפחה עם שבט דן:
וַיֹּאמֶר חוּרָם: בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ: אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם, יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה, אֲשֶׁר יִבְנֶה-בַּיִת לַיהוָה וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ. וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ-חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה לְחוּרָם אָבִי. בֶּן-אִשָּׁה מִן-בְּנוֹת דָּן, וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב-וּבַכֶּסֶף, בַּנְּחֹשֶׁת, בַּבַּרְזֶל, בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים, בָּאַרְגָּמָן, בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל, וּלְפַתֵּחַ כָּל-פִּתּוּחַ וְלַחְשֹׁב כָּל-מַחֲשָׁבֶת אֲשֶׁר יִנָּתֶן-לוֹ עִם-חֲכָמֶיךָ וְחַכְמֵי אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ. (דברי הימים ב, ב, יא – יג)
.
התפתחות תרבותית ועסקית
הדנאים היו בקיאים במסחר בינלאומי. הם התיישבו במקום בו דרך הסחר החשובה ביותר בין מסופוטמיה לבין מצרים נשקה בחופי הים התיכון.
איור 12
הם הביאו לצור ולצידון את הידע ואת הניסיון בספנות ובניווט בים התיכון.
במאות ה- 10 – 9 לפנה"ס הקימו סוחרי צור וצידון מושבות רבות על חופי הים התיכון, ובינהן העיר "קרת חדשה" שהפכה למאחז מפתח בפיתוח המסחר בים התיכון המערבי.
קרת חדשה ← (יוונית) [ Καρθαγένη [ karthageon ← (לטינית) Carthage [ kartage ] ← קרתגו
באותה תקופה שלטו צור, צידון וקרתגו כמעט בכל המסחר העולמי. להלן רשימה חלקית של המושבות אשר הוקמו על ידי סוחריהן:
.
הדת
שלמה המלך הלך לעולמו. בנו רחבעם התיישב על כס המלכות. התנהגותו גרמה לפירוק הממלכה המאוחדת ולהקמת שתי ממלכות נפרדות: ממלכת ישראל אשר איחדה את עשרת השבטים, וממלכת יהודה אשר איחדה שני שבטים: יהודה ושמעון. ממלכת ארם וגם הערים צור וצידון קיבלו עצמאות. המנהיגות הדתית עמדה לצידו של רחבעם והתרכזה בממלכת יהודה.
כתוצאה מכך התחלק השטח המאוכלס על ידי בני ישראל לשלושה אזורים:
1. צפון: ארם, צור, צידון – ארמים ודנאים – עובדי אלילים.
2. דרום: ממלכת יהודה – שבטי יהודה ושמעון – חסידי ה'.
3. מרכז: ממלכת ישראל – עשרת השבטים אשר הושפעו מבחינה דתית ותרבותית מהצפון ומהדרום.
מצב זה נשמר במשך כ- 200 שנה (עד סוף המאה ה- 8 לפנה"ס). בתקופה זו הושפעו האלים הפגאניים של צור וצידון מן הדת של עם ישראל והפכו במידה מסוימת לנושאי המוסר הישראלי. יחד עם זאת כל עם בוחר לעצמו את המוסר אשר משתלב בנוחות עם המנטליות שלו. מנטליות הדנאים לא חדלה להיות פגאנית.
היחסים בין הדנאים לבין ממלכת ישראל היו טובים. מלך ישראל אחאב (871 – 852 לפנה"ס) נשא לאישה את איזבל בת מלך צידון. בספר מלכים א' תוארה נחישותה בהפצת עבודת האלילים בקרב תושביה של ממלכת ישראל. איזבל הצליחה בכך במידה רבה. אובדן קשר התושבים לאלוהי ישראל גרם לאובדן קשרים בין אנשים, בין משפחות ובין השבטים. כתוצאה מכך הובסה ממלכת ישראל במלחמה נגד אשור בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס – לעניין זה נחזור בהמשך.
.
אוריינות
בני הפזורה הים-תיכונית לא ידעו קרוא וכתוב. במאות 15 – 13 התפתחו אצלם מספר סוגים של האלפבית העתיק ("הכתב הקווי" או "הכתב הליניארי") אך הוא כלל עד 80 אותיות והיה קושי רב ללמדו. לכן במאה ה- 12 לפנה"ס הוא נעלם.
בני הפזורה הים-תיכונית דיברו בניב עתיק של השפה העברית. במאה ה- 13 לפנה"ס הם הקימו את ממלכת ארם. החל מאותה תקופה ניב זה בין העמים כונה "השפה הארמית".
באותה תקופה בני ישראל שישבו במצרים המשיכו לפתח את השפה העברית ולשפר את האלפבית שלה. לקראת תחילת היציאה ממצרים האלפבית העברי העתיק כבר היה מורכב מאותן 22 האותיות כמו באלפבית המודרני המרובע אך צורת האותיות היתה שונה (קרא/י מאמר "מדוע אירופה כותבת משמאל לימין?").
עשרת הדברות היו כתובים בשנת 1194 לפנה"ס על גבי לוחות הברית בעזרת אותיות האלפבית העברי העתיק (ראה/י כאן).
הארמים למדו מהישראלים את האותיות העבריות. הם השתמשו בהן לצורך תיעוד עסקיהם בארצות השונות מכיוון שהאלפבית העברי הפונטי איפשר אז וגם מאפשר כיום לתעד את הנאמר בשפה כלשהי.
במאות ה- 11 – 8 לפנה"ס הפכה ממלכת ארם למרכז המסחר העולמי. סוחרים ארמיים הפכו את השפה הארמית (ויחד איתה את האלפבית העברי) לשפת המסחר הבינלאומית והיא נשארה כזאת עד לכיבוש המזרח על ידי אלכסנדר הגדול בסוף המאה ה- 4 לפנה"ס.
האלפבית העברי העתיק מכונה לעיתים גם "האלפבית הפיניקי". זוהי טעות. המושג "פיניקיה" נולד כ- 700 שנה לאחר שהתגבש האלפבית העברי העתיק – נחזור לכך בהמשך המאמר.
לקראת המאה ה- 6 לפנה"ס התפתח במסופוטמיה כתב חדש שקיבל את השם "הכתב המרובע". בני ישראל שחזרו מגלות בבל בשנת 538 לפנה"ס הביאו איתם את הכתב המרובע, אשר עם הזמן החליף את הכתב העתיק המקורי בקרב עם ישראל ונמצא בשימוש גם בימינו. השימוש האחרון בכתב העברי העתיק נרשם על גבי מטבעות בר כוכבא בשנת 135 לספירה.
להלן דוגמאות של הכתב העתיק (העליון) והכתב המרובע (התחתון) לצורך ההשוואה:
.
הדנאים סופגים את המכה הראשונה
בשנות 740 – 735 לפנה"ס פתח תגלת פלאסר ה- 3 מלך אשור במלחמה נגד רצין מלך ארם ובעלי בריתו. אחד מהם היה פקח מלך ישראל. בשנת 732 לפנה"ס התקרב הצבא האשורי מצפון והחל בכיבוש נחלות שבטי ישראל. המלחמה נמשכה 31 שנה.
הדנאים ספגו את המכה הראשונה כי נחלתם היתה הצפונית ביותר.
כתוצאה מנצחונו הגלה תגלת פלאסר ה- 3 את הדנאים של צור וצידון ובכך "הרג שני ציפורים במכה אחת":
- הוא הגלה עשרות אלפי אנשים עם ניסיון עשיר של הקמת ופיתוח ערים לשטחים ריקים דרומית לרכס קווקז (כורדיסטן וארמניה הטורקית בימינו), ובכך הוא גרם לפיתוח איזורים שוממים במדינתו.
- את השטח הפורה והמפותח שהתפנה בעקבות הגירוש הוא איכלס בחייליו ובתושבים מאיזורים אחרים. בכך הוא סיפח למדינתו את השטח הכבוש וחסם בפני המגורשים את התקווה לחזור לביתם.
קרבתו של ההר הקדוש אררט לא עשתה רושם על מגורשי צור וצידון כי הם לא הרבו בקריאה בתורה. לכן הם לא התיישבו באיזור לזמן רב והמשיכו לנדוד צפונה. לאחר שחצו את רכס קווקז הם הגיעו לאיזורים המיושבים על ידי הסקיתים. קשרי המסחר בין הדנאים לבין הסקיתים החלו כ- 600 שנים קודם – קרא/י אגדה אודות גיזת הזהב.
חלק מהדנאים התיישב בארץ הסקיתים צפונית וצפון-מזרחית מהים השחור, אחרים המשיכו לנדוד דרום-מערבה לחופי הים האגאי.
בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס הדנאים התאחדו עם קרוביהם אשר התגוררו במוקדון עוד מתקופת "מלחמת גויי הים". להלן תאור נדידת הדנאים:
איור 19
.
סוף תקופת החושך ביוון
בזמן שהדנאים נדדו סביב הים השחור, המשיך תגלת פלאסר ה- 3 בפלישתו לממלכת ישראל. הייתה זו מלחמה מוזרה! המרחק בין צידון לבין ירושלים הוא 200 ק"מ בלבד. מדוע תגלת פלאסר ה- 3 לא השלים את הפלישה תוך חודש או שלושה? מדוע נמשך המבצע 31 שנה?
תגלת פלאסר ה- 3 הבין במהלך הלחימה כי שבטי ישראלי אינם תומכים זה בזה. הוא החליט לכבוש את ממלכת ישראל ללא אבידות. יורשיו השלימו את המשימה לקראת שנת 701 לפנה"ס.
אוכלוסיית ממלכת ישראל שמנתה ככל הנראה מספר מיליוני תושבים (קרא/י את המאמר "מספרים"), לא הצליחה להתאחד. להלן התוצאות:
- כ- 50 אלף או יותר מתושבי ממלכת ישראל הוגלו לאיזורים שונים באשור.
- כשליש נמלט דרומה. חלק התיישב בשטח שבט יהודה (כ- 100 אלף התיישבו סביב ירושלים). האחרים המשיכו מצרימה. חלק התערבב עם צאצאי בני ישראל שישבו באיזור פאיום (ארץ גושן) מתקופת העבדות במצרים (קרא/י את המאמר "יציאת מצרים: הסיפור שמאחורי הקלעים"). האחרים נדדו דרומה נגד זרם הנילוס והתיישבו באי אלפנטינה (קרא/י את המאמר "יב וקייב – ההיסטוריה חוזרת").
- רוב הישראלים העדיפו לעבור למושבות הפזורות ברחבי הים התיכון. חלק גדול מהם התיישב בים האגאי בשל קרבתו לארץ כנען.
- השאר התערבבו עם האשורים מהעיר כותה ומאזורים אחרים. כך נוצרה קבוצה אתנית חדשה – השומרונים.
המסקנה: בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס הגיעו ליוון שתי קבוצות תושבים חדשים: קודם קבוצה יחסית קטנה של הדנאים אשר הקיפו את הים השחור מצפון וחצו את ארץ הסקיתים, ולאחר מכן המוני ישראלים אשר נמלטו דרך הים ובדרכים אחרות מפני פלישת צבא אשור.
"שטף" התושבים החדשים מילא את אגן הים האגאי. הם הביאו עימם את טכנולוגיית עיבוד הרקמות, את טכנולוגיית ייצור הצבעים, והחשוב מכל – את הטכנולוגיה האוניברסאלית של העברת ושמירת המידע – האלפבית הפונטי (the phonetic alphabet) – קרא/י את המאמר "מדוע אירופה כותבת משמאל לימין". איזור הים האגאי אשר התרוקן מתושביו לפני כ- 420 שנים בסוף מלחמת גוי הים התמלא שוב בחיים. תקופת החושך ביוון הסתיימה.
מיזוג הקבוצות של בני ישראל (המוקדונים, הדנאים והישראלים) בא לידי ביטוי בהתפרצויות רגשיות חסרות תקדים. התעררו שכבות של זיכרונות, אגדות ומשלים. בתקופה זאת כתב המשורר הומרוס את שירי העלילה "האודיסאה" ו-"האיליאדה", אשר עד ימינו מהווים את מקורות המידע היחידים אודות האירועים שהתרחשו ביוון במאות ה- 13 – 12 לפנה"ס, כלומר כ- 600 שנים לפני הולדתו של הומרוס עצמו.
מדוע במשך 600 שנה לא חשב אדם אחר לתאר את האירועים הללו? כיוון שתושבי מוקדון אשר שמרו את המידע בזכרונם הקולקטיבי לא ידעו לכתוב. חיבור השירים "האודיסיאה" ו-"האיליאדה" הוא תוצאה ישירה של יבוא האלפבית מישראל למוקדון.
אם כבר נזכרנו בהומרוס: אביו היה מוקדוני מצאצאי האכאים, אמו – מהדנאים אשר הגיעו למוקדון דרך ארץ הסקיתים. שמו האמתי הוא גומר והוא קיבל את שמו מהתורה על שם נכדו של יפת בנו של נח:
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי-נֹחַ, שֵׁם חָם וָיָפֶת; וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִיםאַחַר הַמַּבּוּל. בְּנֵי יֶפֶת – גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס. וּבְנֵי גֹּמֶר – אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה. וּבְנֵי יָוָן – אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, כִּתִּים וְדֹדָנִים. (בראשית י, א – ד)
הומרוס נולד בעיר תרמה – נחזור לכך בהמשך המאמר.
.
תרצה – בירת ממלכת ישראל
במאה ה- 10 לפנה"ס הוקמה עיר תרצה על הגבעה שנמצאת כ- 11 ק"מ מצפון-מזרח לעיר שכם והיו לה שלוש תכונות מיוחדות:
- במשך כחמישים שנה הייתה זו בירת ממלכת ישראל.
- זאת היתה העיר הראשונה עם שם נשי.
- זאת היתה העיר הראשונה בעולם אשר תוכננה מראש ונבנתה לפי התכנית.
המקום נקרא בימינו مخيم الفارعة [מחיים אל-פארעה] = מחנה הפרעה (נזכר בשם זה בהמשך המאמר).
איור 21
העיר תרצה השתרעה על שטח של כ- 200,000 מ"ר. היא עמדה על גבעה המוקפת נחלים משלושה צדדים. כל בתיה היו בצורה מלבנית והרחובות נבנו כרשת שתי וערב. כל הרחובות ירדו אל הנחלים ובציר כל רחוב נבנתה תעלת ניקוז. זאת העיר הראשונה בעולם שהייתה מרושתת במערכת שפכים עירונית.
ניתן להניח כי העיר הרשימה עד מאוד את דוד המלך שהחמיא לאשתו בשיר השירים:
יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה
בני ישראל אשר ברחו למצרים מפני פלישת תגלת פלאסר ה- 3 בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס הביאו עמם בין היתר את השם תרצה. בסמוך לעיר פאיום כ- 10 ק"מ צפונית ממנה קיים עד היום יישוב בשם ترسه = תרצה.
.
תרמה – מקום הולדתה של התרבות היוונית העתיקה
במאות 13 – 8 לפנה"ס בחוף מפרץ הים האגאי הוקם ע"י תושבי מוקדון ישוב קטן.
איור 23
עם הגעת הדנאים בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס הפך הישוב לעיר אשר במשך מאות ואלפי שנים לאחר מכן שיחקה תפקיד מרכזי בתרבות היוונית והעולמית.
העיר נבנתה בדומה לעיר תרצה – מבנים בצורת מלבן, רשת הרחובות שתי וערב, תעלות הניקוז העירוני. העיר הפכה מודל להקמת מאות ערים דומות באירופה.
העיר קיבלה את השם תרצה. אך במאות 7 – 6 לפנה"ס כתוצאה מהתפתחות הכתב הדו-כיווני בוסטרופידון אות "צ" התהפכה והתחלפה לאות "מ" ושם העיר הפך לתרמה.
העיר תרמה עמדה על חוף הים. כל תושב שביציאתו מהבית העיף מבט דרום-מערבה לכיוון הים, ראה באופק את הר אולימפוס. היכן גרים האלים אם לא שם?
העיר תרמה היא המקום בו נוסדה המיתולוגיה היוונית העתיקה בתחילת המאה ה- 7 לפנה"ס. מי לא מכיר את האגדות אודות הרקולס? אגדות אילו הן יבוא מהארץ – קרא/י את המאמר "איפה קבור הרקולס?"
בשנת 316 לפנה"ס העניק קסנדרוס מלך מוקדון לעיר תרמה שם חדש – Θεσσαλονίκη [תסלוניקי] לכבוד אשתו אשר הייתה אחותו של אלכסנדר הגדול (קרא/י את המאמר "אלכסנדר הגדול – גם הוא?"). בימינו רבים משתמשים בשם המקוצר של העיר – סלוניקי.
שם המפרץ Θερμαϊκός [תרמאיקוס] על חופיו עומדת העיר סלוניקי מזכיר את השם העתיק של העיר – תרמה.
בשנת 480 לפנה"ס נערך ביוון הקרב המפורסם בין 7,000 חיילים בפיקודו של ליאונידס מלך אשפרתא (קרא/י את המאמר "אחים בדם") נגד צבא של כ- 300,000 חיילים בפיקודו של חְשְיָארְשָׁ ה- 1 מלך פרס המוכר בשם אחשוורוש וגם בשמו היווני Ξέρξης, Xerxes [קסרקסס]. מקום הקרב קיבל את השם [ Θερμοφιλες [ termofiles = "חובבי תרמה" לכבוד העיר תרמה.
במשך מאות שנים הייתה העיר בירת מוקדון ומרכז התרבות הנוצרית. השליח פאולוס הטיף שם כבר בשנות ה- 50 לספירה, כלומר כ- 40 שנה טרם הפצת הבשורה הקדושה על ידי מתי השליח. בברית החדשה קיימת התכתבות בין השליח פאולוס לבין תושבי העיר סלוניקי.
קירילוס ומתודיוס נולדו וגרו בעיר סלוניקי.
תמיד הייתה נוכחות משמעותית של בני ישראל בעיר סלוניקי, לדוגמה:
איור 26
בזמן מלחמת העולם השנייה הושמדה האוכלוסייה היהודית בעיר לחלוטין.
גם כיום בעיר סלוניקי נמצאת האוניברסיטה הגדולה בבלקן.
.
פלוסיום – קן הציונות
כאשר הדנאים התיישבו בתרמה, הם המשיכו לעסוק בסחר ימי ובהקמת התנחלויות חדשות. בין היתר הם הקימו מושבה בחוף המצרי בנקודה המזרחית של דלתת הנילוס. הקירבה למקומות שבהם התרחשו מאורעות יציאת מצרים, מצאה ביטוי בשם המושבה: חובבי ציון = (יוונית) Φιλούσιον [פילוסיון] ← (לטינית) Pelusium.
איור 27
המושבה הפכה לנמל גדול ולמבצר ששמר על הגבולות המזרחיים של מצרים. היא מילאה תפקיד חשוב בהיסטוריה ונהרסה על ידי הצלבנים בשנת 1117 על פי פקודת בלדווין ה- 1 מלך ירושלים (שנפטר בה זמן קצר לאחר מכן).
לזכר תושבי תרמה אשר הקימו את המושבה, ממשיכים המקומיים גם בימינו לקרוא למקום הזה تل الفرما [תל אל-פרמא]. הקופטים קוראים למקום הזה בשם Paramount. כנראה מכאן נולד שם אולפן הסרטים המפורסם בארה"ב.
.
אודות האטרוסקים
מספר קבוצות של בני ישראל, אשר נמלטו מפני פלישת האשורים בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס, הגיעו באוניות אל החופים המערביים של חצי האי האפניני. חלקם הקימו התנחלויות על החוף. אחרים עלו בנהר הטיבר והתיישבו על גדותיו. כך הוקמו הערים האטרוסקיות. כך נוסדה העיר רומא (קרא/י את המאמר "משולש הזהב").
שבעת השליטים הראשונים של העיר רומא היו אטרוסקים.
איזור ההתיישבות האטרוסקית נקרא כיום בשם טוסקנה.
המילה "אטרוסק" נוצרה ברומא במאה ה- 5 לפנה"ס או אף מאוחר יותר. האטרוסקים קראו לעצמם במילה הארמית "ראשנא" שמשמעותה בשפה העברית היא "הראשון".
להלן תצלום של כלי החרס האטרוסקי מהמאה ה- 5 לפנה"ס שנמצא במוזיאון הרומי לאמנות האטרוסקית עם הכיתוב באותיות האלפבית העברי העתיק.
האטרוסקים תמכו בחניבעל במלחמה הפונית ה- 2 נגד הרומאים בשנות 217 – 203 לפנה"ס. זאת הסיבה לכך שחניבעל חצה הרי האלפים כדי לתקוף את רומא. מדוע האטרוסקים תמכו בחניבעל? – התשובה נמצאת במאמר "משולש הזהב".
.
כיצד נוצרה המילה "פיניציה?"
כנען – השם המקראי של ארץ ישראל. שם התואר – כנעני.
כנע – חומר צביעה בגוון אדום עמוק (בימינו – פרגמון). שם התואר – כנעני.
לשם התואר "כנעני" יש משמעות כפולה – בן אדם או חפץ שבא מארץ כנען או חפץ בגוון אדום.
תרגום המילה "כנעני" במובן של "אדום" לשפה היוונית העתיקה הוא Φοινίκη [פויניקי]. בזכות בני ישראל משחק המילים עבר משפה העברית לשפה היוונית. כך קיבלה ארץ כנען את הכינויים פיניקיה / פיניציה / פוניקיה / פוניציה. תושבי ארץ כנען קיבלו את הכינוי "פונים". למשל, ניתן לראות בכתובות מהזמנים ההם את הכינוי "פונים" שמתייחס לתושבי ירושלים.
מעולם לא הייתה מדינה בשם פיניציה או פיניקיה.
הכינוי "פיניציה" לארץ כנען הופיע במאה ה- 6 לפנה"ס. אין זה המקרה היחיד בהיסטוריה. הכינוי "אימפריה ביזנטית" נוצר באופן מלאכותי באמצע המאה ה- 19, כלומר כ- 400 שנה לאחר נפילתה. תושבי האימפריה הביזנטית מעולם לא שמעו את הביטוי "האימפריה הביזנטית".
מהמאה ה- 6 לפנה"ס במשך כ- 100 שנה הייתה המילה פיניציה מילה נרדפת לכנען. מאמצע המאה ה- 5 לפנה"ס הופיע השם פיניציה בדו"חות הסוחרים כשם האיזור.
בשנת 135 לאחר תבוסת מרד בר כוכבא על פי החלטת הסנט הרומי נוסדו שלוש פרובינציות רומיות חדשות: פלסטין, פיניציה, סוריה. מטרת ההחלטה – מחיקת השמות יהודה, ישראל, ארם מזכרון העמים.
להלן מפת המזרח התיכון לפי השקפת הרומאים:
.
המלחמות הפוניות
כאמור לעיל, ממלכת ישראל חדלה מלהתקיים בשנות 732 – 701 לפנה"ס. חלק מתושביה נמלט למושבות בחופי הים התיכון. העיר קרת החדשה (קרתגו) גדלה והתחזקה בזכות הפליטים מכנען אשר לאחר זמן מה כונו "פונים" בשל מקורותם באיזור "פוניציה". לכן הרומאים כינו את מלחמותיהם נגד קרתגו כמלחמות פוניות.
.
העלייה השניה
נחזור למזרח התיכון.
הדנאים אשר התיישבו בשנות 732 – 731 לפנה"ס בארץ הסקיתים חלמו לחזור הביתה. באמצע המאה ה- 7 לפנה"ס עזבה קבוצת הדנאים את ארץ הסקיתים ונדדה דרומה. הם לא יכלו לחזור לארצם (שטח של מדינת לבנון המודרנית ורמת הגולן) כיוון שאֵסַרְחַדּוֹן מלך אשור (בשפה האשורית: אשור-אחחה-א-דין) החריב את צידון בשנת 677 לפנה"ס ושלט ביד קשה בכל האיזור. הדנאים המשיכו עוד כ- 120 ק"מ דרומה והתיישבו בעיר בית שאן. לכן החל ממאה ה- 6 לפנה"ס נקראה העיר בית שאן על ידי האוכלוסיה דוברת השפה היוונית בשם Σκυθόπολις [סקיתופוליס], כלומר עיר הסקיתים. זו היתה העלייה השנייה לאחר יציאת מצרים.
איור 30
.
מדוע הים הוא אגאי?
הישראלים שנמלטו מפלישת תגלת פלאסר ה- 3 הגיעו לים ונדהמו משפע האיים, המיצרים והצוקים.
איור 31
אין זה פלא שהים קיבל את השם "ים הגיאים":
הגיאים ← (יוונית) αιγαίο [ aegayo ] ← אגאי
.
לא כל כופר הוא פגאני
במשך ארבעים שנות יציאת מצרים למדו בני ישראל בבית ספרו של משה רבינו, לכן אמונת הרוב באל אחד הייתה מובנת מאליה. אלו שלא האמינו – הכופרים – הקימו ישובים קטנים מבודדים. כך נוצרה המילה "כְּפַר" – ישוב בו גרים הכופרים.
להלן השימוש הראשון של המילה כפר בתנ"ך:
וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם: יְרִיחוֹ וּבֵית-חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ. וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם וּבֵית-אֵל. וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה. וּכְפַר העמני (הָעַמֹּנָה) וְהָעָפְנִי וָגָבַע: עָרִים שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. גִּבְעוֹן וְהָרָ מָה וּבְאֵרוֹת. וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה. וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה. וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם, גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן: זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי-בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם. (יהושוע יח, כא – כח)
עם הזמן, התערבבה אוכלוסיית הכפרים עם שאר האוכלוסיה, והמילה "כפר" קיבלה שתי משמעויות: גם מקום מגורי הכופרים וגם מושבה קטנה בחיק הטבע.
כעבור כ- 600 שנה דואליות המילה "כפר" נדדה לשפה הלטינית: המילה pagani [פגאני] שמשמעותה המקורית היא "חקלאי" קיבלה בזכות האטרוסקים את המשמעות השניה – "כופר" .
כעבור זמן נדדה המילה "פגאני" משפה הלטינית לשפה העברית ובימינו היא משמשת כמילה נרדפת לביטוי "אלילי". כיום למילה "כפר" אין קשר למילה "כופר".
במאה ה- 5 לפנה"ס נוצרה המילה הלטינית haereticus מהמילה העברית "הארץ" ← בעיני הרומאים "מארץ אחרת". מאוחר יותר השתמשו בה במובן של "מדת אחרת", ועוד יותר מאוחר משמעותה הייתה "מדת שאיננה הדת הנוצרית".
.
לצורך השתתפות בדיון בפייסבוק כנס לכאן
באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן