ארכיון הקטגוריה: כללי

תחילת עידן הברזל

ת 2019 לאחר ניתוח נתוני חקר גיאולוגי, הגיעה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אריאל לאיזור שנמצא כ- 100 ק"מ דרומית לעיר באר שבע בין הנחל פארן לבין הנחל נקורות.

מפה 01

ferrum 01

על פני האדמה הם מצאו תפזורות אבנים בגוון חלודה.

תמונה 02

ferrum 02

לפי תוצאות הבדיקה הכימית שברי העפרת הללו הכילו עד 80% ברזל.

מצגת 03

ferrum 03

החוקרים הזמינו מומחים לטכנולוגיות עתיקות להתכה ועיבוד הברזל וערכו את הניסוי הבא:

1. אספו כ- 100 ק"ג שברי עפרת ברזל המפוזרים על פני האדמה

2. בנו תנור מהחמרה המקומית

3. חיממו את החומר שבתנור לטמפרטורת התכת הברזל

4. קיבלו קריצה (תערובת עשירה בברזל בכ-95%)

5. חישלו את החומר

6. קיבלו כ- 20 ק"ג ברזל טהור

מצגת 04

ferrum 04 He

האזור בו בוצע הניסוי נמצא באותו המצב הבתולי כמו שהוא היה לפני 3,800 שנה.

תמונה 05

ferrum 05

ישנן סיבות להניח שעידן הברזל של האנושות החל במאה ה- 18 לפנה"ס ולא במאה ה- 12 לפנה"ס כפי שנהוג לטעון. איך זה קרה? – קרא את המאמר "מי אתה פרעה?".

———————————————————————————————–

באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

לא ינום ולא יישן

סיפור לידתו של עמלק

והיה לפני שנים רבות ישב יעקב אבינו בארץ פלשתים ומזרחה ממנו בהרי אדום פרס את אוהליו עשו אחיו.

Amalek 01 He

 

ו וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו  ז כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם  ח וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם (בראשית, לו)

 

והיה לעשיו בנו הבכור אליפז אשר היה דומה עד מאוד לאביו. והוא היה איש פרא ונטול עכבות מוסריות והרתה ממנו שכנה אישה חורית נשואה וילדה בת ממזרה ושמה תמנע.

וגדלה תמנע והייתה לנערה יפת תואר ויפת מראה והגיעה לפרקה וביקשה להקים משפחה.

וחיפשה תמנע בסביבה משפחה עמידה ובאה תמנע בפני יעקב אבינו ואמרה לו: תן אותי לאישה לאחד מבניך.

אך ראה יעקב את עצמו כיכין המוסר והשיב לה כי לא ישא בנו את ממזרה.

ופנתה תמנע לעשיו והוא לא היסס ושידך אותה לבנו אליפז (כן, כן, לאבא הביאולוגי שלה!) ונולד לאליפז ולתמנע בן ושמו עמלק.

והילד שנולד לאם ממזרה וכתוצאה מגילוי עריות גדל באווירת שנאה ולעג ולכן הוא היה איש תוקפני ושנא את כולם.

ולא שכח עשיו ליעקב את דבר גניבת בכורתו ואת קבלת ברכתו של אביהם יצחק במרמה הוא לא סלח לו וכשהוא חש כי ימיו קרבים קרא עשיו לנכדו עמלק ואמר לו: לולי נבזותו של יעקב היית אתה היום נבחרו של ה' ויורש הארץ המובטחת. לכן חובתך לנקום בבני ישראל בכל מקום ובכל עת.

לא ינום ישראל כי עמלק לא נם!

—————————————————————————————————————–

באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

הם זה אנחנו

הארמים והעברים הם אותו העם

.

ארם נהריים

האזכור הראשון בתורה אודות האזור בשם ארם הוא כדלהלן:

"וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר " (בראשית כד,י)

איור 01

They are We 01 He

האירוע הזה התרחש בסביבות שנת 1775 לפנה"ס. בתקופה ההיא נקרא החלק הצפוני של השטח שבין נהר הפרת לבין נהר החידקל בשם ארם או ארם נהריים.

מעולם לא התקיימה מדינה בשם ארם באזור ההוא.

.

מי אתם, העברים?

אנו יודעים היכן הייתה ארם המקראית. ננסה להבין מי היו הארמים.

אברהם אבינו ושרה אמנו הגיעו לכנען מהעיר חרן שבארם.

רבקה אמנו גם היא הייתה מארם. התורה מספרת כי אביה בתואל ואחיה לבן היו ארמים.

"וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה " (בראשית כה,כ)

ארבע נשותיו של יעקב אבינו גם הן היו מארם. שתיים מהן לאה ורחל היו בנותיו של לבן הארמי אחיה של רבקה אמנו.

מסקנה 1: אברהם אבינו וכל אמהותינו היו ארמים.

.

העברים הם הארמים!

המילה "עברי" מופיעה לראשונה בתורה בפסוק הבא:

"וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם " (בראשית יד,יג)

הכנוי "עברי" נדבק לאברהם ולשרה משום שהם עברו מארם לכנען.

בתקופת המקרא המילה "עברי" לא סימנה שייכות ללאום, אלא הייתה סמל השתייכותו של אדם לקבוצת אנשים שהם צאצאי שש אמהותינו שעברו מארם לכנען. בנוגע לשייכות ללאום או לעם, כל העברים ראו את עצמם כארמים ודיברו בשפה הארמית.

.

הקמת ממלכת ארם

בשנת 1624 לפנה"ס ירדה משפחתו של יעקב אבינו למצרים. לאחר כ- 80 שנה התחלף השלטון במצרים. יחס עוין של הממשל החדש אילץ חלק גדול מאוכלוסיית העברים לעזוב את מצרים לעבר חופי הים התיכון והים השחור. בתקופה זאת (המאות ה-15 – 13 לפנה"ס) הם המשיכו לראות את עצמם כארמים ולדבר ארמית, כמו העברים שנשארו במצרים.

איור 02

They are We 02 He

בשנת 1274 לפנה"ס הארמים נלחמו בקרב קדש נגד המלך פרעה רעמסס ה- 2.

איור 03

They are We 03 He

כתוצאה מהנצחון התקדמו הארמים לכיוון דרום – מזרח ובאמצע המאה ה- 13 לפנה"ס הקימו את ממלכת ארם עם בירתה דמשק. איזור ארם נהרים באותה התקופה הפך לחלק מממלכת אשור.

איור 04

They are We 04 He

מסקנה 2:

*   אברהם אבינו וכל אמהותנו היו ארמים מכיוון שהם הגיעו לכנען מארם נהריים

*   בתקופת עבדות מצרים העברים ראו את עצמם כארמים מכיוון שהם היו צאצאי אמהותינו

*   העברים אשר ברחו ממצרים והתיישבו בחופי הים התכון ראו את עצמם כארמים כמו העברים אשר נשארו במצרים

*   המתיישבים העבריים הקימו ממלכה ונתנו לה שם ארם מכיוון שראו את עצמם כארמים

.

שלוש מדינות – עם אחד

במשך 40 השנה שבהן שהו בני ישראל במדבר סיני הם:

*   אימצו אמונה באל אחד.

*  פיתחו ניב משופר של השפה הארמית, שמכונה השפה העברית (בו כתובה התורה).

*  פיתחו את האלפבית העברי שבו אנו משתמשים עד היום. מאז השתנתה צורת כתיבת האותיות בלבד. מספר האותיות, משמעותן והגייתן נשארו ללא שינוי.

בשנת 1154 לפנה"ס פלשו בני ישראל לכנען.

איור 05

They are We 05 He

בסביבות שנת 1000 לפנה"ס הוקמה בכנען מדינת בני ישראל אשר התפרקה בשנת 930 לפנה"ס בערך לשתי ממלכות – ישראל ויהודה.

איור 06

They are We 06 He

מבחינה אתנית אוכלוסיות שלושת הממלכות ארם, ישראל ויהודה היו הומוגניות: הן כולן היו בני ישראל. אולם בספרות המדעית הן מחולקות באופן מלאכותי לשני עמים: הארמים בממלכת ארם והעברים בממלכות ישראל ויהודה.

מסקנה 3: העברים והארמים הם כולם בני ישראל. ההפרדה הקיימת בספרות היא מלאכותית.

.

מוזרה הדרך לתהילה

העברים היו שונים מהארמים ביחסם לאמונה באל אחד:

*   אחרי 40 שנה בסיני תושבי יהודה היו מאוחדים באמונתם באל אחד.

*   תושבי ארם היו פגאנים.

*   תושבי ישראל, כתוצאה מהשפעת המלכה הארמית איזבל, נטשו ברובם את האמונה באל אחד והצטרפו לכתות פגאניות.

התפשטות הפולחן הפגאני בשטחה של ממלכת ישראל גרמה לאובדן תחושת שייכותם לעם אחד. בשנת 840 לפנה"ס בערך קיבל אליהו הנבוא משימה להחזיר את תושבי ארם וישראל לדרך האמת:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם  וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לו " (מלכים א יט, טו – יח)

אך מאמציהם של הנביאים לא הועילו. ממלכת ארם וממלכת ישראל הובסו על ידי ממלכת אשור במלחמת 731 – 701 לפנה"ס. תושביהן, שהיו ברובם בני ישראל פגאניים, פוזרו ברחבי העולם (אובדן עשרת השבטים).

ודווקא בתקופה הזאת (צירוף מקרים מעניין) הופיעו שתי ציוויליזציות חדשות – ציוויליזצית יוון העתיקה והציוויליזציה האטרוסקית.

—————————————————————————————————————–

באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

בבשמים רצופה הדרך ל…

במאה ה- 12 לפנה"ס התוודעה האנושות לעקרונות המוסר בדמותם של עשרת הדיברות. כעבור כ- 1,200 שנה לאחר מכן הפיץ העם האדומי את עקרונות המוסר ברחבי העולם ונעלם. עליו הסיפור הזה.

.

אחים - אויבים

האדומים והעברים הם צאצאי שני האחים – עשיו ויעקב.

תרשים 01

Incense 01 He

עשיו בן יצחק ורבקה היה עברי, ולכן צאצאיו האדומים הם עברים בעיני הערבים.

כל נשותיו של עשיו לא היו עבריות, ולכן בעיני העברים צאצאיו הם אינם עברים.

אחת מנשות עשיו הייתה בתו של ישמעאל, ולכן צאצאיה הם ערבים בעיני העברים.

לקראת המאה ה- 10 לפנה"ס הקימו העברים שלוש מדינות: ארם, ישראל, יהודה (קראו את המאמר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה"). האדומים היו שכניהם הקרובים ביותר מדרום.

מפה 02 – מזרח התיכון במאה ה- 10 לפנה"ס לאחר מות שלמה המלך

Incense 02 He

קורות יחסיהם של העברים והאדומים, למרות קרבתם המשפחתית, רצופות גילויי עוינות מצד האדומים. להלן רשימה חלקית:

  • הקרב הראשון של בני ישראל לאחר צאתם ממצרים היה הקרב כנגד בני עמלק, נכדו של עשיו, בשנת 1194 לפנה"ס (קראו את המאמר "לא ינום ולא יישן").
  • כמעט 40 שנה לאחר מכן מנעו האדומים מבני ישראל מעבר דרך ארץ אדום בדרכם של בני ישראל לארץ כנען.
  • בתקופת השופטים הצרו האדומים לבני ישראל, ושאול מלך ישראל נאלץ להילחם בהם.
  • האדומים תמכו בנבוכדנצר מלך בבל שהרס את בית המקדש הראשון בשנים 588 – 586 לפנה"ס.
  • בתקופת גלות בבל בשנים 586 – 539 לפנה"ס הפילו האדומים אימה על תושבי יהודה שנותרו בארץ.
  • בשנים 539 – 516 לפנה"ס שלח המלך כורש צבא לירושלים כדי להגן על בוני בית המקדש מפני תוקפנות האדומים.
  • בשנים 220 – 142 לפנה"ס תמכו האדומים בכיבוש האשורי אשר הסתיים במרד המכבים.
  • שלטונו של המלך הורדוס 36 ~ 4 לפנה"ס.

לאחר מותו של ישו מנצרת היחסים בין בני ישראל לבין בני אדום השפיעו על כל היסטוריית האנושות לכן הם ראוים לתיאור מפורט.

.

דרך הבשמים – דרך האדומים

אלכסנדר הגדול נפטר בשנת 323 לפנה"ס לאחר שכבש את מצרים ואת אסיה (קראו את המאמר "אלכסנדר הגדול – גם הוא?"). תוצאת כיבושיו החשובה ביותר היא המרת דתות העמים האליליים ברחבי אסיה לאמונה באלים היווניים. פולחן סגידת גוף האדם גרם לקבוצות האצולה של ​​העמים הללו להפוך לצרכן המוני של הבשמים לטיפוח הגוף.

במאה ה- 3 לפנה"ס התפתחה "דרך הבשמים" – דרך יבוא הבשמים מהודו למזרח התיכון וליוון.

מפה 03 – דרך הבשמים

Incense 03 En

מפה 04 – קטע דרך הבשמים העובר במזרח התיכון

Incense 04 He

העיר האדומית פטרה הפכה לצומת מרכזי בדרך הבשמים.

תמונה 05 – ארמונות האדומים בעיר פטרה

Incense 05

ממלכת אדום התעשרה מיום ליום. המסחר גרם לחיזוק הקשרים בין שליטי אדום לבין שליטי אשור.

במאה השנייה לפנה"ס הגבירו שליטי אשור ההלניסטית את הלחץ על עם ישראל במטרה לאלצו לנטוש את הדת היהודית ולהתייוון. המצב גרם למרד המכבים בשנת 167 לפנה"ס (קראו את המאמר "20 אלף צדיקי חרב"). במלחמה זו תמכה אדום באשור.

מפה 06 – אשור ואדום תוקפים את ישראל

Incense 06 En

בעקבות המרד השתחררו בני ישראל מעולה של ממלכת אשור אך גילויי עוינות מצד אדום לא פסקו.

נקודת המפנה התרחשה בתקופת שלטונו של יוחנן הורקנוס הראשון (134 – 104 לפנה"ס).

.

שחרור האדומים מעול האדומים

בשנת 125 לפנה"ס פלש יוחנן הורקנוס לשטח אדום במטרה לשים קץ לאיבה רבת השנים בין האדומים לבין העברים.

לפי הממצאים הארכיאולוגיים סימני המלחמה הזו כמעט ואינם מצויים בשטחי אדום. בשתי הערים האדומיות העשירות ביותר, אדורים ומרשה, נמצאו חורבות של ארמונות שרופים. בערים אחרות נהרסו מקדשים אליליים. מבני מגורים של תושבי אדום לא נפגעו.

מפה 07 – מיקום ערי אדורים ומרשה בשטח ממלכת אדום

Incense 07 He

לאחר שיוחנן חיסל את האצולה האדומית ויצא משטח אדום, התברר כי בני אדום רוצים להיות ביחסי ידידות עם אחיהם בני ישראל. לא מעט אדומים אף התגיירו.

במאה הראשונה לפנה"ס האדומים התפזרו לאורך דרך הבשמים והתיישבו במספר אזורי מפתח של סחר הבשמים:

  • ערי הים האגאי.
  • מערב סוריה המודרנית ודרום-מזרח טורקיה המודרנית.
  • קטע הצפוני של דרך הבשמים בין פטרה ובין אנטיוכיה.
  • קטע המערבי של דרך הבשמים בין פטרה ובין עזה.
  • קטע הדרומי של דרך הבשמים בין פטרה ובין חיג'אז ותימן.

מפה 08 – אזורי התיישבות האדומים

Incense 08 En

.

כלל המנחים

נעשה סדר בטרמינולוגיה כדי למנוע בלבול בהמשך המאמר:

  • ישראלים – אזרחי מדינת ישראל,
  • בני ישראל או עם ישראל – צאצאי יעקב אבינו,
  • עברים – ילדי נשים עבריות (קראו מאמר "פחד יצחק"),
  • יהודים – אנשים אשר הכירו ביהדות כקנון המוסר בחייהם.

.

הופעתה של הנצרות

לקראת תחילת הספירה הנוצרית היה העולם האלילי בשל להטמעת המוסר שהתבסס על עשרת הדברות. אך במשך כמעט 1,200 השנים שקדמו לספירה הנוצרית הוכח שהיהדות אינה האמצעי המתאים להפצת המוסר בין עובדי אלילים. בנוסף לכך, היהודים נכוו קשות ממלך הורדוס אשר התגייר ממניעים פרגמטיים, ולכן התייחסו לגרים בחוסר אמון והקשו מאוד את תהליך הגיור.

לראשונה הופיעה הנצרות בקרב יהודים-אדומים. בתחילה ראו הנוצרים הראשונים את עצמם כאחד מזרמי היהדות, אך במהלך המצור הרומי על בית המקדש סירבו אנשי הכת הנוצרית ליטול חלק בהגנת ירושלים ועזבו אותה וכך בשנת 70 נפרדו דרכיהם של יהודים ושל סוגדי ישו.

השליח פאולוס רצה להפוך את העולם למקום טוב יותר. הוא היה משוכנע שהנצרות היא האמצעי הנכון לעשות זאת. פאולוס התמסר לגיוס בני שבטו האדומים-יהודים למשימה של הפצת המוסר. כל מסעותיו ומכתביו (כמפורט בברית החדשה) התמקדו במקומות התיישבותן של הקהילות האדומיות-יהודיות בחופי הים האגאי, באסיה הקטנה, בארם ובאדום. המיסיונרים שהטבילו לנצרות את עובדי האלילים בדרום אירופה במערב אסיה ובצפון-מזרח אפריקה יצאו מקרב האדומים-יהודים.

.

חִמְיַר

ממלכת חמיר נוסדה בדרום חצי האי ערב במאה הראשונה לפנה"ס. היא נוסדה על ידי האדומים – השם "חמיר" הוא תרגום המילה "אדום" בניב הארמי המקומי.

במשך זמן מה לא היה לאנשי חמיר מושג על הנצרות, מכיוון שהשליח פאולוס לא הגיע לשם. בתקופה שבין המאה הראשונה לפנה"ס ובין המאה החמישית לספירה הנוצרית התחלפו בחמיר מלכים רבים, שמונה מהם היו יהודים. המלכים היהודים והמלכים הפגאניים החליפו זה את זה ללא משברים והפיכות ומכך ניתן ללמוד על יחסי סובלנות ושכנות טובה בין היהודים ובין עובדי האלילים שהתגוררו בחמיר באותה התקופה.

בשנת 325 מינה עזנה (Ezana) קיסר אקסום את פרומנטיוס (Φρουμέντιος) אדומי-נוצרי מסוריה לתפקיד ראש כנסיית קיסרות אקסום. מאז הפכה קיסרות אקסום למרכז להפצת הנצרות במזרח אפריקה ובחצי האי ערב.

מפה 09 – חמיר ואקסום הן ממלכות שכנות

Incense 09 En

בסוף המאה הרביעית או בתחילת המאה החמישית הגיע מסוריה אדומי-נוצרי בשם פימן (ποιμιν) לעיר נג'ראן שבצפון חמיר, שבה התגוררו האדומים-יהודים ועובדי אלילים. עקב פעילותו המיסיונרית התחזקה הקהילה הנוצרית של נג'ראן ובתחילת המאה ה- 6 מרדה במלך חמיר היהודי יוסף ד'ו נואס. בעיר נשרף בית כנסת ועל פי השמועות נרצחו שני יהודים. בשנת 523 צר יוסף ד'ו נואס על העיר. לאחר שקיבלו מהמלך ערבויות לשלומם, יצאו מהעיר 340 נציגי המשפחות הנוצריות בראשות ראש העיר אל-חארת' בן קעב (الحارث بن كعب, Αρέθας) והגיעו למחנה המלך כדי לחתום על חוזה שלום. יוסף ד'ו נואס הטיל מיסים כבדים על הנוצרים מנג'ראן.

סביב האירועים האלו התפשטו שמועות. סיפרו כי ד'ו נואס אילץ כביכול את השליחים לבחור בין גיור לבין מוות, ולאחר שסירבו לתנאיו כרת את ראשם והשליך את גופותיהם לנהר. על פי מקורות שונים מספר הקורבנות נע בין 200 ובין 20,000.

כידוע, היהדות אוסרת פעילות מיסיונרית, כך שניתן לומר בוודאות כי השמועות על הטבח הזה היו בדויות. אך היות שהנצרות מעודדת פעילות מיסיונרית ואף ניצור בכפיה, לא פלא שדווקא בקרב הנוצרים נפוצו השמועות על הטבח. אין זו עלילת הדם האחרונה כנגד היהודים בתולדות הנצרות.

כך או אחרת, השמועות התפשטו והגיעו לאיש בשם דוס איבן טלבאן. בפגישה עם הקיסר הביזנטי יוסטיניוס הראשון סיפר לו איבן טלבאן על "מעשי הזוועה" שכביכול עשו היהודים בנג'ראן והראה לקיסר את שאריות ספר הבשורה הקדושה שכביכול הציל במו ידיו מלהבות הכנסייה שכביכול הציתו היהודים. יוסטיניוס פנה לכלב אל אצבחה בן תזן (كلب إل إصبحه بن تزن) מלך אקסום בדרישה לנקום ביהודים ושלח כ- 70 ספינות לעזרתו. בערך בשנת 525 השביע מלך אקסום את כל צבאו שבועת אמונים לישו, חצה בספינותיו את ים סוף והביס את צבאו של יוסף ד'ו נואס במספר קרבות. המלך היהודי האחרון של חמיר השליך את עצמו לים.

צבא אקסום כבש את חמיר והפך אותה לעיי חורבות. מספר רב של יהודים ועובדי אלילים נהרגו, בתי כנסת יהודיים ומקדשים אליליים נהרסו בהוראת המלך ובמקומם נבנו כנסיות. הנצרות הפכה לדת המותרת היחידה בשטחה של חמיר. חלק גדול מהאוכלוסייה הוטבל לנצרות באיומי רצח.

לאחר האירועים הללו שלט המלך כלב באקסום ובחמיר במשך כ- 15 שנה. מהמסמכים שהגיעו עד ימינו ידוע שהנוצרים שביקרו במקומות אלה התלהבו ממספר הכנסיות שנבנו בזמנו. בסוף ימיו עזב המלך את הממלכה וסיים את חיו כנזיר במנזר בירושלים.

כעבור 30 שנה, בשנת 570 לערך, נולד הנביא מוחמד.

.

שורשיו היהודיים של הנביא מוחמד

במשך כ- 700 שנה לפני הולדתו של הנביא מוחמד התגוררו בעיר ית'ריב (يثرب) שלושת השבטים היהודים-אדומים: בני קורייזה (بنو قـريظة), בני נדיר (بنو نضير), בני קיינוקאע (بنو قينقاع).

בשל לחץ הנוצרים אשר צברו כוח בחמיר, עברו במאה החמישית שני שבטים נוספים של יהודים-אדומים בני ח'זרג' (بنو خزرج) ובני אוס (بنو أوس) מנג'ראן לית'ריב. עקב כך הפכה ית'ריב לעיר גדולה (כנראה הגדולה ביותר בחצי האי הערב) המאוכלסת ביהודים-אדומים.

אמו של מוחמד אמינה בינת והב (آمنة بنت وهب) נולדה בהעיר ית'ריב. בשנת 577 לערך ביקרה אמינה עם בנה מוחמד בן השבע אצל קרובי משפחתם בית'ריב. בדרך מעיר ית'ריב (כיום עיר מדינה) אל עיר בקה (כיום עיר מכה) נפטרה אמינה ונקברה בכפר אל-אבווא (الأبواء). בשנת 1998 השמידו קנאים מוסלמיים את קברה של אמינה.

מפה 10 – מקום קבורת אמו של הנביא מוחמד

Incense 10

.

תחילת האסלאם

בעת לידתו של הנביא מוחמד ישבו בעיר בקה בה נמצאת הכעבה (אתר הפולחן הערבי החשוב ביותר) בני קורייש (بنو قريش) – השבט הערבי אשר לפי המסורת שייך לשושלת ישמעאל. אביו של הנביא עבד אללה בן עבד אלמוטלב (عبد الله بن عبد المطلب) היה אדם מכובד בשבט ובסביבה.

מי היה מוחמד בעיני עצמו? מצד אביו הוא היה צאצא של ישמעאל הערבי ומצד אמו הוא היה צאצא של עשיו העברי. תחושות חשיבות וגאוה גרמו לו לרצות להפוך למנהיג ולנביא.

בתחילת המאה השביעית הייתה אוכלוסיית חצי האי ערב מורכבת מבני שני עמים:

  • האדומים – יהודים ונוצרים,
  • הערבים – עובדי אלילים שחיו בשכנות לאדומים זה 700 שנה והכירו היטב את עקרונות הדת המונותאיסטית.

מוחמד הגיע למסקנה שלצורך איחוד אנשים תחת שליטתו מונותאיזם הוא האמצעי היעיל ביותר.

היהדות לא התאימה להשגת מטרותיו מכיוון שניסיון של 700 השנים הקודמות הוכיח כי עובדי האלילים המקומיים אינם בשלים לקבלת היהדות מרצונם.

הנצרות לא התאימה להשגת מטרותיו מכיוון שבנצרות לא נותר למוחמד אלא תפקיד משני בלבד בצד ישו.

בלית ברירה פיתח מוחמד נוסחה מונותאיסטית חדשה ופשוטה אשר התבססה על שני הכללים:

  • כלל א': אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא נביאו.
  • כלל ב': אללה יעניש כל אדם שלא יסכים עם הכלל א'.

בשנת 610 החל מוחמד לנסות לכפות את הכללים הנ"ל על בני שבט קורייש מהעיר בקה, שהוי קרוביו מצד אביו.

בשנת 622 הגיע מספר תומכיו ל- 70 איש. בני שבט קורייש גירשו את מוחמד ואת תומכיו מהעיר, לכן הם היגרו לית'ריב מקום מושבם של קרובי משפחתו מצד אימו. תומכיו שהיגרו יחד אתו קיבלו את תואר הכבוד "אלמהאג'ר" (المهاجر) = המהגרים. יום ההגירה הוא תאריך תחילת הספירה המוסלמית.

מתוך חמשת השבטים היהודיים שהתגוררו בית'ריב רק שניים, אוס וח'זראג' (קרובי משפחתה של אמינה אמו של מוחמד) קיבלו את פני מוחמד ואלמהאג'ר בחום ושיכנו אותם בבתיהם.

מוחמד הצליח לשכנע את ראשי חמשת השבטים היהודיים של העיר ית'ריב לחתום על מסמך שכונה מאוחר יותר "חוקת אלמדינה". מסמך זה היה מורכב מ- 51 סעיפים. סעיף מס' 1 קבע כי:

إنهم أمة واحدة من دون الناس = הם אומה מאוחדת עד לאחרון האנשים.

הכוונה היא ש- "הם" – כל תושבי ית'ריב, גם בני אדום היהודים וגם תומכיו בני קורייש.

עד מהרה התברר שמוחמד היה זקוק לאיחוד זה כדי לגייס את היהודים למלחמה נגד קרוביו בני שבט קורייש שנשארו בעיר בקה.

בשנת 624 הביס מוחמד את בני קורייש בקרב בדר. לאחר הקרב נשבעו השבטים אוס וח'זראג' אמונים למוחמד. יש לציין כי בזמנו של מוחמד טרם נכתב הקוראן שלטונו עוד לא נתפס כדת, ולכן שבועת אמונים בני אוס ובני ח'זראג' למוחמד לא נתפסה כבגידה ביהדותם. בהמשך הפכו בני השבטים האלה לעוזריו הנאמנים ביותר והקרובים ביותר של מוחמד. הם קיבלו את תואר הכבוד "אנסאר" (أنصار) = תומכים והם היו חיל החלוץ במלחמות שלאחר מות מוחמד הובילו לכינון השלטון המוסלמי בחצי האי ערב ואחרי כן בכל שטחה של הח'ליפות המוסלמית.

לאחר הניצחון בקרב בדר לא היה עוד צורך למוחמד באחדות תושבי העיר ית'ריב והוא החליט לשים קץ לאווירה הליברלית ששוררה בעיר היהודית הזאת. מוחמד העמיד לפני בני קיינוקאע ברירה להשבע לו אמונים או לעזוב את ית'ריב. בני קיינוקאע עזבו את ית'ריב והיגרו צפונה. רכושם חולק בין אלמהאג'ר.

בני קיינוקאע היו יהודים אך לא עברים. הם היו אדומים, לפיכך, הם לא התיישבו בסביבת ירושלים אך המשיכו צפונה בדרך הבשמים והתיישבו בעיר דרעא (כיום בסוריה) המאוכלסת באותה התקופה בבני עמם האדומים.

מפה 11 – מסלול הגירת בני שבט קיינוקאע

Incense 11 He

לאחר גירושם של בני שבט קיינוקאע הגיע תורם של השבטים נדיר וקורייזה.

בני שבט נדיר גורשו מהעיר ית'ריב בכוח הזרוע ורכושם חולק בין תומכי מוחמד. המגורשים התיישבו בנווה המדבר חַיְבַּר שנמצא כ- 150 קילומטר מצפון לעיר ית'ריב.

גורלו של שבט קורייזה היה אכזר הרבה יותר: תומכי מוחמד ערפו ראשיהם של הגברים (על פי הערכות שונות במקורות שונים מספרם היה 400 – 900), מכרו את הנשים והילדים לעבדות וחילקו את הרכוש.

בשנת 629 צר מוחמד על נווה המדבר חיבר על מנת להגיע לפתרון הסופי של השאלה היהודית.

תמונה 12 – אחד ממבצרי חַיְבַּר

Incense 12

היהודים הנצורים בחיבר הציעו משא ומתן ומוחמד קיבל את הצעתם. שלושים נכבדי חיבר הגיעו למשא ומתן ללא נשק. חיילי מוחמד רצחו אותם. תושבי חיבר שנותרו ללא מנהיגים הניחו את נשקם על כל ההשלכות המשתמעות מכך.

מאז ועד ימינו מאיימים המוסלמים על היהודים בתבוסה מוחלטת ובלתי נמנעת באמצעות החרוז הבא:

خيبر خيبر يا يهود جيش محمّد سوف يعود = חיבר חיבר היהודים צבא מוחמד עוד יחזור.

ציור 13

Incense 13

בשנת 630 הטיל צבא מוחמד מצור על העיר בקה. כל אנשי שבט קורייש נכנעו ללא קרב ונשבעו אמונים למוחמד.

בשנת 632 הלך הנביא מוחמד לעולמו. מאז סוגדיו מכנים את העיר ית'ריב בשם "אל-מדינה אל-מונוורה" (المدينة المنورة) = העיר המוארת או בקצרה "אלמדינה" ואת העיר בקה בשם "מכה אל-מוקרמה" (مكة المكرمة) = מכה המכובדת ביותר או בקצרה "מכה".

.

קוראן

בשנת 610 ירד חסד אללה על מוחמד בן הארבעים והפך אותו לנביא.

כיוון שמוחמד לא ידע קרוא וכתוב, מזכירו זייד בן ת'אבת (زيد بن ثابت) יהודי-אדומי משבט ח'זרג' ואנשים אחרים שבסביבתו רשמו חלק מנבואותיו. נבואות אחרות שלו הופצו בעל פה. כל זמן שמוחמד היה בחיים לא היה צורך לפרש את נבואותיו כי הייתה אפשרות לפנות אליו באופן אישי כדי לקבל הסבר. עשרים שנה לאחר מותו הוקמה ועדה לאיסוף נבואותיו. הוועדה אספה את הנבואות שנרשמו על כל מה ששימש אז לכתיבה כגון עצמות, אבנים, עור, עלי דקל. כמו כן הועלו על הכתב כל האמירות שמאמיניו הצליחו לשחזר מזיכרונם. הנבואות נרשמו לפי סדר שקבעה הוועדה והפכו לעותק הראשון של הקוראן. כל נבואה נכתבה בקוראן בצורת סורה (פרק) עם כותרת – סך הכול 114 סורות. יש לציין כי סדרן אינו כרונולוגי משום שחברי הוועדה לא הצליחו להגיע להסכמה בעניין זה.

תורת משה שימשה את הנביא כמקור הידע העיקרי לנבואותיו לכן הקוראן הוא אינו אלא קובץ הוראות בדבר התנהגות נכונה. נזכרים בקוראן גם ספרי הנביאים והכתובים וספר הבשורה של הנצרות.

להלן מספר הופעותיהן של מילים בקוראן:

  • תורה – 26
  • אברהם – 69
  • ישמעאל – 12
  • יצחק – 17
  • יעקב – 16
  • ישראל – 43
  • יוסף – 26
  • משה – 136
  • ישוע – 12
  • הבשורה – 12
  • יהודים – 22
  • נוצרים – 15
  • מוחמד – 4

מוחמד התייחס לתורה בכבוד גדול וראה בה בשורת אלוהים:

سورة آل عمران (3)

(50) وَمُصَدِّقًا لِمَا بَيْنَ يَدَيَّ مِنَ التَّوْرَاةِ وَلِأُحِلَّ لَكُمْ بَعْضَ الَّذِي حُرِّمَ عَلَيْكُمْ ۚ وَجِئْتُكُمْ بِآيَةٍ مِنْ رَبِّكُمْ فَاتَّقُوا اللَّهَ وَأَطِيعُونِ

סורה אל עמראן (3)

(50) ומאשר את מה שבין ידיי מהתורה ואתיר לכם חלק ממה שנאסר עליכם והבאתי לכם אות מריבונכם, לכן יראו את אללה ושמעו בקולי

מוחמד בישר למאמיניו כי ארץ כנען שייכת לעם העברי על פי צו אלוהים, ואף איים על העברים בשם אלוהים אם יחששו לקיים צו זה וייסוגו:

سورة المائدة (5)

(20) وَإِذْ قَالَ مُوسَى لِقَوْمِهِ يَا قَوْمِ اذْكُرُوا نِعْمَةَ اللَّهِ عَلَيْكُمْ إِذْ جَعَلَ فِيكُمْ أَنْبِيَاءَ وَجَعَلَكُمْ مُلُوكاً وَآتَاكُمْ مَا لَمْ يُؤْتِ أَحَداً مِنْ الْعَالَمِينَ (21) يَا قَوْمِ ادْخُلُوا الأَرْضَ الْمُقَدَّسَةَ الَّتِي كَتَبَ اللَّهُ لَكُمْ وَلا تَرْتَدُّوا عَلَى أَدْبَارِكُمْ فَتَنْقَلِبُوا خَاسِرِينَ

סורה השולחן (5)

(20) ואמר משה אל עמו עמי זכרו נדיבות אללה אליכם אשר נתן לכם נביאים ומינה אתכם למלכים ונתן לכם את מה שלא נתן לאף אחד בעולמים (21) עמי היכנסו אל הארץ הקדושה אשר אללה ציווה לכם ולא תיסוגו כי תהפכו למפסידים

.

אם הערים בקוראן

נחזור 1,400 שנה אחורה.

בשנים 701 – 731 לפנה"ס הביס מלך אשור תגלת פילאסר השלישי את ארם ואת ישראל והגלה את עשרת השבטים לארצות שונות ברחבי העולם (קראו את המאמר "המעגל נסגר").

בשנים 582 – 586 לפנה"ס כבש מלך בבל נבוכדנאצר את ממלכת יהודה, הרס את בית המקדש והגלה את כל האצולה ואת רוב בעלי מקצועות לבבל. העם העברי פוזר ברחבי העולם ואיבד את מולדתו.

בשנת 538 לפנה"ס חיקק כורש מלך פרס את החוק המכונה "הכרזת כורש" ובו חויבו בני העם העברי לחזור למולדתם ההיסטורית ולבנות מחדש את בית המקדש. המלך כורש מימן את המבצע ושלח לירושלים צבא שהגן על בוני המקדש. הבנייה הושלמה בתקופת שלטונו של המלך דריווש הראשון שתמך ביוזמות חמו המלך כורש.

שיקום בית המקדש הושלם בשנת 516 לפנה"ס וממלכת יהודה חזרה להיות המרכז הלאומי של העם העברי. בתקופה זו הופיעו לראשונה מילים כמו "יהדות" ו"יהודי". העיר ירושלים כונתה בשם "אם הקריות" (או בעברית המודרנית "אם הערים").

מספר עצום של יהודים היה מפוזר במדינות שונות. הביטוי "אם הקריות" היה בשימוש בכל השפות ובכלל זה גם בשפה היוונית:

  • אם = μητέρ [מיטר]
  • קרת = πόλις [פוליס] ← קריות = πόλεια [פוליה]
  • אם הקריות = μητέρ + πόλεια ← μητρόπολεια [מיטרופוליה]

המילה μητρόπολεια עברה משפה יוונית לשפה לטינית (metropolia) וגם לשפות אחרות.

עד סוף עידן מסעי הצלב, כלומר עד סוף המאה ה- 13, כינוי זה שימש כמילה נרדפת למילה "ירושלים". רק בשלב מאוחר יותר התחילו להשתמש במונח הזה לציון ערים גדולות עם בנותיהן.

הביטוי "אם הקריות" שפירושו "ירושלים" הופיע פעמים רבות בספרות העולמית, כמו למשל ביצירה ההיסטורית החשובה שנכתבה בתחילת המאה ה- 12 בשפה הרוסית הקדומה בשם "סיפור שנות הזמן" המכונה גם "סיפור השנים שחלפו" או "הכרוניקה הרוסית הראשונה" (קראו את המאמר "אם הערים הרוסיות").

הביטוי "אם הקריות" נמצא גם בקוראן:

سورة الأنعام (6)

)91) وَهَذَا كِتَابٌ أَنزَلْنَاهُ مُبَارَكٌ مُصَدِّقُ الَّذِي بَيْنَ يَدَيْهِ وَلِتُنذِرَ أُمَّ الْقُرَى وَمَنْ حَوْلَهَا وَالَّذِينَ يُؤْمِنُونَ بِالآخِرَةِ يُؤْمِنُونَ بِهِ وَهُمْ عَلَى صَلاتِهِمْ يُحَافِظُونَ

סורה המקנה (6)

(91) והספר הזה אשר הורדנו אותו מבורך מקודש בין ידיו‏ ומובטח לאם הקריות ולכל פרבריה ואז המאמינים בעולם הבא יאמינו בו ותפילותיהם תונצחנה

בפסוק זה בישר הנביא מוחמד בשם אלוהים כי התורה הקדושה הורדה לירושלים ולכל פרבריה. הפסוק הבא מספר על יחסו של ה' אל בני ישראל ועל תפקידם בעולם:

سورة البقرة (2)

      (46) يَا بَنِي إِسْرَائِيلَ اذْكُرُوا نِعْمَتِي الَّتِي أَنْعَمْتُ عَلَيْكُمْ وَأَنِّي فَضَّلْتُكُمْ عَلَى الْعَالَمِينَ

      סורה הפרה (2)

(46) הוי בני ישראל זכרו את החסד שהענקתי לכם ושהעדפתי אתכם על העולמות.

עם זאת, בפרק אחר של הקוראן משתקפת דעה שונה:

سورة المائدة (5)

(50) يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا لا تَتَّخِذُوا الْيَهُودَ وَالنَّصَارَى أَوْلِيَاءَ بَعْضُهُمْ أَوْلِيَاءُ بَعْضٍ وَمَنْ يَتَوَلَّهُمْ مِنْكُمْ فَإِنَّهُ مِنْهُمْ إِنَّ اللَّهَ لا يَهْدِي الْقَوْمَ الظَّالِمِينَ

סורה השולחן (5)

(50) הוי אתם המאמינים אל תיקחו את היהודים ואת הנוצרים כבני ברית כי רק איש לרעהו יעזרו‏ ואיש מכם אם יתרועע להם יהיה כמוהם ואלוהים לא ינחה את הכופרים

אם מוחמד כיבד כל כך את התורה ואת בני ישראל, מדוע אסר הוא על תומכיו להתיידד עם היהודים?

בעיני מוחמד היה הבדל מהותי בין היהודים-האדומים ובין היהודים-העברים. האדומים היו נשאי האידיאולוגיה המתחרה בחצי האי ערב ומוחמד גירשם והשמידם בשלבים האחרונים של פעילותו. לעומת זאת, מוחמד ראה בעם העברי את עם הספר – העם שאותו העדיף ה' "על העולמות".

.

מלחמות הרידה (מלחמות הכפירה)

רוב בני החמולות הערביות התייחסו למוחמד בכבוד, אך בנבואותיו הם ראו אך ורק אמצעי להכשרת פולחן אישיותו. לאחר מותו הם הפסיקו לדבוק בחוקיו וחזרו לאחוז במנהגיהם האליליים של אבותיהם.

הח'ליף הראשון שמילא את מקומו של מוחמד לאחר מותו בשנת 632 היה אַבּוּ בַּכְּר הצדיק (أبو بكر الصديق). הוא פתח במלחמות אשר בתולדות האסלאם נקראות בשם "מלחמות הכפירה" (حروب الردة [חורוב אלרידה]).

באותה התקופה הופיע בשפה הערבית המונח إِسْلاَم [אִסְלַאם] = כניעה לאלוהים.

באותה התקופה הופיע בשפה הערבית המונח ردة [רדה] ← אדם שהתאסלם ולאחר מכן עזב את דת האסלאם.

תמונה 14 – צילום קטע ממילון גוגל

Incense 14 He

לאחר שסיים את מלאכת איסלום הכופרים הערביים באש ובחרב בכל חצי האי ערב, פנה אבו בכר בשנת 634 צפונה במטרה לכבוש את מסופוטמיה והשטח שממערב לה (כיום שטח מדינת ירדן). אך כשהגיע לנהר הירמוך (היום הגבול בין ירדן ובין סוריה) הוא הלך לעולמו ובמקומו בא הח'ליף השני עומר אבן אלח'טאב (عمر ابن الخطاب).

באותה התקופה נלחמו האימפריה הביזנטית והאימפריה הפרסית זו בזו ללא הרף, והמלחמות הבלתי פוסקות החלישו אותן מאוד. עומר אבן אלח'טאב ניצל זאת כדי לכבוש שטחים נרחבים בקדמת אסיה ובצפון אפריקה.

מפה 15 – שטח הח'ליפות האסלאמית באמצע המאה ה- 7

Incense 15

הח'ליף עומר אבן אלח'טאב אסר על לוחמים שנולדו בחצי האי ערב לקנות נדל"ן בארצות הכבושות, וזאת כדי למנוע התבוללות ולוודא שהשלל יגיע אל מולדתו ולא ישמש להשקעות בארצות הכבושות.

בשטחים הכבושים הוקמה מערכת מיסוי המבוססת על גביית שני מיסים:

- מס ח'ראג' (خراج) הוא מס על השימוש בקרקע.

- מס ג'זיה (جزية) הוטל על כל גבר שאינו מוסלמי.

גובהם של המיסים היה שונה ממקום למקום, אך בדרך כלל מוסלמי שילם לאוצר הח'ליף כ- 20% מהכנסותיו, ואילו מי שלא היה מוסלמי שילם כ- 50% מהכנסותיו.

כל אוכלוסיית המדינות הכבושות התאסלמה תוך שלושה או ארבעה דורות. בכל אזור נוצרה שפה המדוברת, כלומר ניב מיוחד שאינו אלא תערובת בין השפה המקומית ובין השפה הערבית. גם בימינו תושבי מדינות שונות דוברות ערבית, למשל סוריה ומרוקו, כמעט ולא יבינו אלה את אלה במפגש הראשון ביניהם.

ערביי חצי האי ערב הטילו ספק בכנות התאסלמותם של העמים הכבושים והתייחסו אליהם בחשדנות.

בשנת 638 כבש עומר אבן אלח'טאב את המחוז הרומי פלסטינה וביקר בירושלים. על פי מורשתו של הנביא מוחמד נהרו המוסלמים לירושלים כדי להתיידד עם בני ישראל – בני עם הספר. אך אכזבה חיכתה להם כאן: בניגוד לעמים אחרים בני ישראל ברובם סירבו להתאסלם. רבים מהם לא יכלו לשאת בנטל המיסים ועזבו את בתיהם.

בני ישראל לא הלכו מזרחה או דרומה או מערבה כי האסלאם כבר שלט שם. גם באסיה הקטנה ובאירופה לא מצאו בני ישראל את מקומם כי התפשטות האסלאם גרמה לאימפריה הרומית לנקוט במדיניות של ניצור בכפייה.

בני ישראל היגרו בהמוניהם צפונה אל השטח שבין הנהר וולגה לנהר דניֶיפר. הגירה זאת גרמה להקמת ממלכת הכוזרים היהודית בשטח זה (קראו את המאמר "אם הערים הרוסיות").

מפה 16 – הגירת בני ישראל מפלסטינה לשטח ממלכת הכוזרים

Incense 16

המוסלמים נפגעו מבחינה רגשית מבריחת בני עם הספר וכינו אותם בשם הגנאי "רדה" (ردة [רדה]). כינוי זו התפשט ברחבי החליפות ולאחר מכן ברחבי העולם כמילה נרדפת למילה "יהודי".

המילה "רדה" ונגזרותיה "רדיים" או "רדאים" או "רדהים" או "רדהנים" היו נפוצות גם בשפה העברית במאות ה- 8 – 10.

המילה "רדיים" עברה משפה עברית לשפה רוסית – רצ"ב קטע מספר "סיפור השנים שחלפו" כדוגמת שימוש במילה זו. בקטע נאמר כי בשנת 872 הוריש השליט רוריק טרם מותו לאולג חברו את השלטון כיוון שאיגור, בנו של רוריק, היה קטן מאוד:

קטע 17

Incense 17

התרגום: " כשרוריק גסס, הוא העביר את שלטונו לידי אולג שהיה רדיים ומסר לזרועותיו את בנו איגור משום שהיה קטן מאוד". בקטע הזה נאמר במפורש שאולג היה רדיים, כלומר יהודי.

.

הכוּשי עשה את שלו …

כשכבש עומר אבן אלח'טאב בשנת 638 את המחוז הרומי פלסטינה, הוא השתלט על כל ערי המחוז כולל אלו בהן ישבו בני אדום.

העיר האדומית שבטה בה התגוררו כ- 2,000 תושבים ישבה על הענף המערבי של דרך הבשמים בין פטרה לבין עזה.

מפה 18 – מקום העיר שיבטה

Incense 18 He

לפי מספר הכנסיות שנמצאו בעיר נראה כי רוב תושביה היו נוצרים.

תמונה 19 – שרידי כנסיות בעיר שיבטה

Incense 19

מן הראוי לציין כי בשבטה היו גם בתי כנסת.

המוסלמים, לאחר שכבשו את העיר, בנו מסגד בכיכר המרכזית. לצורך בנייתו הם השתמשו באבנים שנלקחו מפירוק מבנה אחר. צלב גלוף באבן נשמר עד ימינו על אחת ממדרגות המסגד.

תמונה 20 – צלב ע"ג מדרגה בכניסה למסגד

Incense 20

בסוף המאה ה- 7 עקב המלחמות בין העולם הנוצרי ולבין העולם המוסלמי חדלה דרך הבשמים מלתפקד. האוכלוסייה עזבה את העיר שבטה תוך זמן קצר לאחר תחילת הכיבוש המוסלמי – העובדה שבעיר נבנה מסגד אחד בלבד מעידה על כך. אותו הגורל פקד את כל ערי ארץ אדום – תושביהן עזבו את בתיהם כדי להימלט מהאסלאם. הם עברו לארצות אחרות (יוון, אסיה הקטנה, סוריה) והתבוללו באוכלוסיות המקומיות.

העם האדומי אשר מילא תפקיד מפתח בבריאתן ובהפצתן של הנצרות והאסלאם התפזר בין העמים ונטמע בהם. אין בימינו אנשים שמגדירים את עצמם כבני אדום.

.

העולם בעיני הערבים

בימינו מוסכם כי קיימות בעולם 22 מדינות ערביות – זה לא נכון. הערבים הם צאצאי ישמעאל והם יושבים בחצי האי ערב, בעוד שתושבי כל שאר המדינות דוברי השפה הערבית הם לא ערבים.

הקמת החליפות האסלאמית גרמה להעלמות ממלכות. זאת הסיבה מדוע מהמאה ה- 7 ועד ימינו (2021) המזרח התיכון כולו מחולק לאזורי השפעה של חמולות רבות. גבולות המדינות שהומצאו בתקופת המנדט הבריטי בשנות ה- 20 של המאה ה- 20 לא שינו מסורת זו.

שתי החמולות העתיקות והגדולות במזרח התיכון הן חמולת הערבים צאצאי ישמעאל היושבת בחצי האי הערב וחמולת העברים צאצאי יצחק היושבת במדינת ישראל.

העליות של סוף המאה ה- 19 ושל תחילת המאה ה- 20 גרמו לפרוץ הפעילות הכלכלית והחלקלאית במחוז פלשתין. חמולות רבות דוברות השפה הערבית (אך לא ערביות) הגיעו ארצה ממקומות קרובים ורחוקים בשל ריבוי הזדמנויות למצוא עבודה או לשדוד. לדוגמה, בגליל בכפר الرينة [ריינה] ליד נצרת, יושבת חמולה طاطور [טאטור], המונה כ- 5000 איש, אשר מקורה, על פי עדות השייחים שלה, מהטטרים (tatars) שהגיעו למזרח התיכון עם צבא נכדי צ'ינגיס חאן בשנת 1260.

כמעט כל תושבי מדינת ישראל והשטחים שבסביבתה דוברי הערבית הם אינם ערבים לפי מוצאם.

לדעת הערבים צאצאי ישמעאל היושבים בחצי האי ערב אוכלוסיית העולם מחולקת לארבע קבוצות:

  • העם העברי צאצאי יצחק אחיו של ישמעאל – קרובי משפחה ועם הספר.
  • לערבים יש לגישות מסוימת לאותו החלק של האוכלוסייה המצרית שהוא צאצאי המצרים הקדמונים, כי אמו ואשתו של ישמעאל היו מצריות.
  • דוברי השפה הערבית צאצאי העמים אשר נכבשו על ידי הערבים במאה ה- 7 והתאסלמו – אוכלוסייה נחותה אותה מותר לנצל להסגת מטרות.
  • כל השאר – עובדי אלילים.

 


באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

פחד יצחק

מדוע לא שחט אברהם אבינו את יצחק?

.

מי הם הָעִבְרִים הראשונים?

רצ"ב השימוש הראשון במילה הכתובה "עִבְרִי" בתולדות האנושות:

יג וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם (בראשית יד)

איזור חרן שבארץ ארם הוא מקום הולדתו של העם העברי. המילה "עִבְרִי" נוצרה משורש "עבר". הראשונים שעברו מחרן לכנען הם אברהם אבינו ושרה אימנו, לכן הם העברים הראשונים. מדוע הם עברו מחרן לכנען? – את התשובה תמצא/י במאמר "מי אתה, פרעה?".

תמונה 01 – מעבר מחרן לכנען

Fear of Isaac 01 He

 .

קבלת פנים פלישתית

אברהם ושרה הגיעו לארץ פלישתים:

 ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה  ג וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לו … יד וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ  טו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב  טז וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת …  ב וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים  ג וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק  ד וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים  ה וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ (בראשית, כ – כא)

מתוך הקטע הנ"ל ניתן להסיק בין היתר שתי מסקנות:

  • שרה בילתה בבית אבימלך לילה אחד לפחות.
  • לאחר הביקור אצל אבימלך שרה הרתה וילדה את יצחק.

מתבקשת שאלה: מה קרה בין אבימלך לבין שרה באותו הלילה? אם לא קרה כלום, מדוע אבימלך נתן לאברהם הון עתק של צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת ועוד 1,000 כסף?

התורה מבשרת על הריון של שרה מייד לאחר ביקורה אצל אבימלך – רמז די עובה לכך שההריון הוא תוצאת הביקור ושיצחק הוא בנו ביולוגי של אבימלך. רמז אך לא הוכחה! רק שרה ידעה את האמת. יצחק מתוך תמימותו הילדותית היה משוכנע שהוא בנו של אברהם וגם אברהם חי בתקוה שיצחק הוא בנו.

אך הסובבים לא היו בטוחים בכך. החשד המרחף באויר העניק לישמעאל תחושת עליונות וזכות ללעוג ליצחק:

ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק  י וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק  יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ (בראשית, כא)

ישמעאל בן אברהם ציחק על יצחק הממזר!

תוך הגנה על כבודה ועל בנה דרשה שרה מאברהם לגרש את ישמעאל ואת הגר – מעשה אכזרי למדי! בימים ההם גירוש הוא היה דין מוות מרעב או מצמא כמעט וודאי. אי הסכמתו של אברהם היתה מתפרשת בעיני הקהל הסובב כהבעת אי אמון בשרה. אברהם גירש את הגר ואת בנו ישמעאל ובכך הפגין אמון בשרה.

אך יש הבדל מהותי בין הפגנת האמון לבין האמון.

.

מי כאן הגבר?

אברהם עמד בראש שבט לא קטן:

יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן (בראשית, יד)

ברשות אברהם היו 318 לוחמים. מתוך זה ניתן לשער שהשבט כולו מנה כ- 2,000 איש. כל אנשי השבט ידעו שאברהם גירש את בנו ישמעאל בשל דרישת אישתו שרה שהיגנה על בנה יצחק שכנראה ממזר – המעשה לא גברי בלשון המעטה!

תחושת ההשפלה עינתה את אברהם במשך זמן רב ובסוף גרמה לו לחפש פתרון במכת סכין.

.

עקידת יצחק

 התורה מבשרת כי יצחק היה בעת עקידתו בגיל שבין שש עד שלוש עשרה שנה. סביר להניח שהוא היה רק בן שש או קרוב לזה, אחרת אברהם לא היה מצליח לעקוד בכוח ילד גדול יותר.

ט וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים  י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ  (בראשית, כב)

מה חש יצחק כשאביו הניח אותו עקוד על העצים והניף מעליו סכין? מה הוא ראה בעיני אביו ברגע זה? מה הוא הרגיש כלפי אביו כשהסיוט הסתיים? קרוב לוודאי שבהמשך כל חייו לאחר מכן קיננו בלבו פחד, חוסר אמון, שאט נפש כלפי אברהם.

והשאלה הגדולה היא – מדוע אברהם לבסוף לא שחט את יצחק?

.

הולדתו של המוסר

 אברהם חי בזמנים אכזריים בהם מוות מרעב ומוות בקרב על המזון התרחשו מדי יום לעיני כולם –  קרא/י על כך במאמר "מי אתה, פרעה?". אכזריות וחוסר רחמים היו חלק מהשגרה.

סביב נסיבות לידתו של יצחק הסתובבו רכילויות משפילות. מעמדו של אברהם כראש השבט התערער. כדי לשמור על כבודו הוא החליט להיפטר ממקור הרכילויות – מיצחק. בתקופה ההיא שחיטת ממזר היתה נחשבת כי מעשה גברי וצודק.

מדוע לבסוף הוא לא הרג את יצחק?

כי החליט לא לפגוע בו גם אם זה יעלה לו בכבודו המושפל ובאובדן שליטתו בשבט.

סיפור עקידת יצחק הוא המקרה המתועד הראשון בתולדות האנושות בו האנושיות התגברה על הפרגמטיות.

אברהם אבינו הוא האדם הראשון שקיים את המצווה "לא תרצח" בניגוד להגיון ההסרדות. אברהם אבינו הוא זה שזרע את האנושיות בקרב האנושות.

.

פיוס

 היחסים בין יצחק לאברהם לא היו טובים אך האיזון במשפחה נשמר בזכות שרה.

חלפו כ- 30 שנה. שרה נפטרה. אברהם קבר אותה במערת המכפלה.

יצחק בן 37 לא היה מסוגל לגור עם אברהם. הוא עזב את הבית והתיישב בסמוך לבְּאֵר לַחַי רֹאִי – לא רחוק ממדבר פָּארָן בו ישב ישמעאל.

סב וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב (בראשית, כד)

תמונה 02

Fear of Isaac 02 He

אברהם שלח עבד לקרובי משפחתו שנשארו בחרן עם משימה למצוא אישה ליצחק.

רבקה עברה מחרן לכנען לכן היא העבריה השנייה לאחר שרה.

סו וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה. סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית, כד)

מתוך הכרת תודה לאברהם על דאגתו חוזר יצחק לאוהל שרה כדי להמשיך את חיו בקרבת אברהם.

רק לאחר שהיחסים עם יצחק התחממו, אברהם מרשה לעצמו לקחת אישה חדשה בשם קטורה והיא ילדה לו שישה  בנים.

.

החשוב ביותר

בסוף חייו אברהם החליט למנות את היורש:

ה וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק  ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם  (בראשית, כה)

לאברהם היו שמונה בנים. ישמעאל וששת בני קטורה היו בשר מבשרו ורק ביצחק הוא פיקפק. מדוע דווקא ביצחק הוא בחר כיורשו?

התשובה היא: יצחק הוא היחיד מבין השמונה אשר אמו היא עבריה.

האם היה זה הדבר החשוב ביותר? ללא ספק כן:

  • זאת הסיבה מדוע אברהם דאג להביא אישה ליצחק דווקא מחרן.
  • זאת הסיבה מדוע רבקה מאוחר יותר שלחה את יעקב לחפש אישה דווקא בחרן.

.

ידידות

 יצחק וישמעאל התידדו.

ז וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם  אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים  ח וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו  ט וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא  י הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ (בראשית, כה)

לאחר מות אברהם חזר יצחק לשבת בבְּאֵר לַחַי רֹאִי בקרבת ישמעאל.

אברהם הלך לעולמו בשנת 1739 לפנה"ס. עברו מאז כמעט 3,800 שנה, אך מאז ועד ימינו הערבי והעברי מתפללים במערת המכפלה זה לצד זה.

תמונה 03 – מערת המכפלה

Fear of Isaac 03

לא במקרה הערבים מתפללים במערת המכפלה דווקא באולם יצחק.

.

בני דודים

יב וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה (בראשית, כ)

לפי הנ"ל שרה היתה לא רק אישתו אך גם אחותו של אברהם וכתוצאה מכך דודה לישמעאל בצד אביו.

לדעת ישמעאל יצחק לא היה בן לאברהם ולכן הוא לא היה אח לישמעאל. זאת הסיבה מדוע הערבים גם בימינו מכנים את היהודים "اولاد عمنا" – בני דודתנו מצד האב.

לזכר הימים ההם העם הערבי עדיין משתמש בביטוי: بدك الحق ولا ابن عمٓة؟ – אתה רוצה את האמת או את בן דודה מצד האב?

ליחסים בין בני ישמעאל לבני יצחק יש היסטוריה ארוכה – קרא/י במאמר "בבשמים רצופה הדרך ל…".

.

הסיבה הנסתרת

ליעקב נולדו 13 ילדים. 12 מהם נולדו בחרן ועברו לכנען לכן הם עברים. ורק בנימין נולד בכנען.  אולי זאת הסיבה הנסתרת לכך ששבט בנימין כעבור זמן מה הושמד ע"י העברים (שופטים, כ).

אפשר לטעון ששבט בנימין לא הושמד לגמרי. נכון, אך אותם 600 הלוחמים שניצלו, הם כולם התחברו עם הנשים העבריות משבטי ישראל אחרים ובכך שבט בנימין הפך לשבט עברי.

.


באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

מלחמת העולם הראשונה ביותר

אודות אוכלוסיית העולם בתקופת אבותינו

.

פרק י"ד בספר בראשית מספר אודות מלחמת תשעת המלכים:

א וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם  ב עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר  ג כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח  ד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ  ה וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם  ו וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר  ז וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר  ח וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים  ט אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה  י וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ  יא וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ  יב וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם  יג וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם  יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן  טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק  טז וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם  יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ  יח וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן  יט וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ  כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל  כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם  תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ  כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם  הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ  כג אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם  כד בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם

פרק זה הוא האוצר האמיתי של השמות הגיאוגרפיים העתיקים: שִׁנְעָר, אֶלָּסָר, עֵילָם, גּוֹיִם, סְדֹם, עֲמֹרָה, אַדְמָה, צְבֹיִים, בֶּלַע הִיא צֹעַר, עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח, עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, הָם, שָׁוֵה קִרְיָתָיִם, הַר שֵׂעִיר, אֵיל פָּארָן, עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ, בְּחַצְצֹן תָּמָר, דָּן, חוֹבָה, דַמָּשֶׂק, עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ, שָׁלֵם – בסך הכול 22 שמות.

בפרק י"א של ספר בראשית מצוי המידע המדויק אודות מיקומה של ארץ שִׁנְעָר, שכן בה נמצאת העיר בָּבֶל: 

א וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים  ב וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם  ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר  ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ  ה וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת  ז הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ  ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר  ט עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ

 מתוך הרשימה שלעיל ישנם שישה מקומות אשר מיקומם בימינו ידוע במדויק: בָּבֶל, יָם הַמֶּלַח, הַר שֵׂעִיר הוא הר אדום, מדבר פָּארָן, דָּן, דַמָּשֶׂק.

The Very First World War 01 Heהמרחק מבבל אל פארן דרך דמשק הוא כ- 1,200 ק"מ. גם בימינו זה נחשב מרחק לא קטן. העימות המזוין שהוזכר בראש הפרק כיסה כמעט את כל שטח הסהר הפורה, כך שניתן לכנות מלחמה זו כ"מלחמת העולם הראשונה ביותר."

מן הציטוט דלעיל ברור כי בעימות לקחו חלק תשעה מלכים – ארבעה מהם נלחמו כנגד חמישה. לקראת סיום העימות התערב בלחימה אברהם אבינו (באותה התקופה שמו היה אברם). אברם לחם עם 318 חניכיו וניצח. מכאן ניתן להניח שמספר הלוחמים שהשתתפו במלחמה הזאת מכל צד היה כ- 300 ושהמספר הכללי של הלוחמים שלקחו חלק בעימות היה כ- 1,000.

לפעולתו של אברם הצטרפו עָנֵר, אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא. כתוב כי הם היו בעלי ברית של אברם, ולכן אין זה מן הנמנע שכוחותיהם היו בגודל דומה לצבאו של אברם. אם נניח שמספר הלוחמים הכולל שעמד לרשות אברם היה קרוב ל- 1,000 איש, הרי שהמספר הכולל של הלוחמים המעורבים בעימות היה קרוב ל- 3,000.

כל כך מעט אנשים היו אז בעולם!

.

אברהם היה בעל הכוח החזק מבין הכוחות שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה ביותר, אך בעת היכרותו עם אבימלך פחד אברהם מאבימלך.

המסקנה: לאבימלך היה כוח צבאי גדול ביותר באותה העת – קרא/י על כך במאמר "מי אתה, פרעה?").

נ.ב. אברהם פחד מאבימלך. הפחד שלו הוא גרם בסופו של דבר לעקידת יצחק – קרא/י על כך במאמר "פחד יצחק".

.


באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

מחוללי היסטוריה שאינם קיימים

על פרומתאוס ועל שבט הדורים

.

הדורים לא היו קיימים

המאמר "יציאת מצרים: הסיפור שמאחורי הקלעים" מספר על תפקידם של הדנאים ביציאת בני ישראל ממצרים ועל תוצאת הלוואי של היציאה – היעלמותה של הציוויליזציה המיקנית.

בספרות נטען פה ושם, כי הציוויליזציה המיקנית נפלה כתוצאה מפלישת שבטי הדורים, שהגיעו לפלופונס ממקום כלשהוא בצפון. טענה זו אינה עומדת במבחן ההוכחה.:

- הציוויליזציה המיקנית חדלה להתקיים באמצע המאה ה- 12 לפנה"ס. בתקופה ההיא הייתה אוכלוסיית אירופה מיוצגת על ידי בני אדם פרימיטיביים, שנדדו לבד או בזוגות ברחבי היבשת תוך חיפוש אחרי מזון. המזון בטבע היה נדיר, והמצב מנע מבני האדם מלהתקבץ בקבוצות (קרא/י את המאמר "מי אתה, פרעה?"). לכן עצם הקיום של השבט הדורי בתקופה ההיא באירופה מוטל בספק רב.

- הציוויליזציה המיקנית הותירה לנו סימנים בלתי מעורערים אודות רמתה הטכנולוגית הגבוהה: גידול בעלי חיים וצמחים לצורכי מזון, טכנולוגיות בנייה מתקדמות, כלי עבודה וכלי נשק מברזל, מרכבות וספינות. ננסה להניח כי שבטי הדורים היו קיימים. כדי להביס את המיקנים, הם היו זקוקים לאמצעי לחימה שאינם נחותים מאלו של המיקנים. לכן במקומות מוצאם הם היו צריכים להשאיר סימנים לקיומה של ציוויליזציה מתקדמת. אך לא נמצאו על ידי ארכיאולוגים שום ממצאים המוכיחים על קיום ציוויליזציה שכזאת.

- בעקבות העלמותה של הציוויליזציה המיקנית הגיעה ליוון "תקופת החושך". ארכיאולוגים טוענים כי לא נמצאו סימני פעילות אנושית במשך 420 שנים בשטח זה. היכן נעלמו הדורים לאחר שהם הביסו את המיקנים? אין תשובה בספרות!

התשובה היא פשוטה: אין שום קשר בין היעלמותה של הציוויליזציה המיקנית לבין שבטי הדורים.

.

הדורים כן היו קיימים

על פי המיתולוגיה היוונית הדורים הם צאצאיו של האיש בשם דורוס (Δῶρος) [dorus], נינו של פרומתאוס (Προμηθεύς), מלך הסקיתים. ידוע שמי שהציל את פרומתאוס שהיה קשור בשרשראות לסלע, הוא הרקולס, שהרג את הנשר שניקר את הכבד של פרומתאוס.

הרקולס חי בסוף המאה ה- 11 לפנה"ס (ראה/י את המאמר "איפה קבור הרקולס?"). לכן דורוס, נינו של פרומתאוס, חי כנראה בסוף המאה ה- 10 לפנה"ס. במשך יותר מ- 200 שנה שבין תקופתו של דורוס לבין תחילת היווצרותה של המיתולוגיה היוונית בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס (קרא/י את המאמר "המעגל נסגר"), כמות צאצאיו של דורוס כנראה הגיעה למספר די גדול כדי להשפיע על התהליכים הפוליטיים ביוון העתיקה. לכן הדורים משחקים תפקיד לא מבוטל במיתולוגיה היוונית. עם זאת, ניתן לומר בביטחון מלא, כי בתקופת היעלמותה של הציוויליזציה המיקנית באמצע המאה ה- 12 לפנה"ס, דורוס והדורים עוד לא היו קיימים.

.

תַּלְמַי ופרומֵתֶאוּס

ידועים לנו 2 שמות יווניים בעלי מבנה דומה:

Πτολεμαῖος [ptolemayos] & Προμηθεύς [promiteus]

שם Πτολεμαῖος נוצר מהשורש העברי ת-ל-מ. להלן דוגמת שימוש מספר במדבר:

יג,כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם.

שם Προμηθεύς נוצר מהשורש העברי ר-מ-ס. להלן דוגמת שימוש מספר דברי הימים:

ב כה,יח וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר, תְּנָה-אֶת-בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה; וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וַתִּרְמֹס, אֶת-הַחוֹחַ.

משמעות מקורית של המילה Προμηθεύς היא "רומס". במאה ה- 7 לפנה"ס בתהליך התפתחות השפה היוונית מילה זאת קיבלה משמעות חדשה של "נביא", כנראה כתוצאה מיחס אוהד של היוונים לדמותו של פרומתאוס.

.

דורוס

השם היווני Δῶρος [דורוס] נוצר מהשם הארמי "דור".

לפי כתובות המלך פרעה רעמסס השני נוסד הישוב דור על חוף הים התיכון במאה ה- 13 לפנה"ס או אף מוקדם יותר.

בשנת 1154 לפנה"ס הדנאים נחתו על חופי גוש דן וכעבור זמן קצר נדדו צפונה לאיזור הר חרמון (קרא/י את המאמר "המעגל נסגר"). תוך הנדידה קבוצת דנאים התפצלה והתיישבה בישוב דור.

Dor 01 He

בסוף המאה ה- 10 לפנה"ס ישוב דור הפך לעיר נמל חשובה. לא מין הנמנע שקיים קשר בן שם הנין של פרומתאוס לשם העיר דור.

.


באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן

כרונולוגיית אבותינו

אודות התאריכים המדויקים בתקופה שבין הולדת אברהם אבינו לבין סיום יציאת מצרים.

.

התורה נותנת לנו מידע על פרקי הזמן שחלפו בין האירועים המתוארים בה. כדי לקבוע את התאריכים המדויקים של אירועים אלו, יש לבחור תאריך ביסוס. תאריך זה הוא תאריך סיום יציאת בני ישראל ממצרים, במילים אחרות, תאריך סיום האירועים המתוארים בתורה.

.

חישוב תאריך סיום יציאת מצרים

להלן רשימת תקופות שלטון פרעונים הרלוונטיות לקביעת תאריך זה:

  • רעמסס ה- 2:   1279 – 1212 לפנה"ס (השושלת ה- 19)
  • מרנפתח:         1212 – 1202 לפנה"ס (השושלת ה- 19)
  • אמנ מסס:        1202 – 1198 לפנה"ס (השושלת ה- 19)
  • סתי ה- 2:        1202 – 1194 לפנה"ס (השושלת ה- 19)
  • סי פתח:          1194 – 1188 לפנה"ס (השושלת ה- 19)
  • טאוסרט:         1188 – 1186 לפנה"ס (השושלת ה- 19)
  • סת נ אחת':     1186 – 1184 לפנה"ס (השושלת ה- 20)
  • רעמסס ה- 3:  1184 – 1153 לפנה"ס (השושלת ה- 20)
  • רעמסס ה- 4:  1153 – 1147 לפנה"ס (השושלת ה- 20)

להלן רשימת אירועי מפתח לצורך קביעת תאריך זה:

1.   קרב קדש בשנת 1274 לפנה"ס ← תחילתה של העבדות במצרית (קרא/י מאמר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה") ← צו פרעה רעמסס ה- 2 על המתת תינוקות העברים ← משה רבינו נולד לא לפני שנת 1274 לפנה"ס.

2.   בסיום יציאת מצרים משה היה בן 120 שנה, מכאן המסקנה שיציאת מצרים הסתיימה לא לפני שנת 1154 לפנה"ס.

3.   "מלחמת גויי הים" הסתיימה בו-זמנית עם סיום יציאת מצרים (קרא/י הסבר במאמרים "יציאת מצרים: הסיפר שמאחורי הקלעים", "המעגל נסגר").

4.   פפירוס האריס א' מעיד כי "מלחמת גויי הים" הסתיימה בתקופת שלטונו של פרעה רעמסס ה- 3 בתקופה 1184 – 1153 לפנה"ס. בשנת חייו האחרונה פרעה רעמסס ה- 3 היה חולה. זה עולה בקנה אחד עם ההנחה שהמלחמה הסתיימה לא אחרי שנת 1154 לפנה"ס.

תמונה 01: קטע מפפירוס האריס א'

Chronology 01 2017-09-24

5.   לו משה היה נולד אחרי שנת 1274 לפנה"ס, אז "מלחמת גויי הים" הייתה מסתיימת אחרי שנת 1154 לפנה"ס – הדבר סותר את הכתוב בפפירוס האריס א'.

6.   לו "המלחמת גויי הים" הייתה מסתיימת לפני 1154 לפנה"ס, אז משה היה נולד לפני השנה 1274 לפנה"ס, כלומר לפני הקרב קדש, כלומר לפני תחילת תקופת העבדות במצרית – הדבר סותר את הכתוב בתורה.

המסקנות:

–  משה רבינו נולד בשנת 1274 לפנה"ס.

–  יציאת מצרים הסתיימה בשנת 1154 לפנה"ס.

–  יציאת מצרים נמשכה 40 שנה, לכן היא החלה בשנת 1194 לפנה"ס.

.

טבלת תאריכי חיי אבותינו

הטבלה כוללת הפניות לפסקי התורה, בהם קיים מידע מדויק אודות אורך פרקי הזמן בין האירועים המהווים שרשרת רציפה.

טבלה 02

Chronology 02 He 2018-02-24

.


באתר זה ישנם מאמרים אחרים. הרשימה כאן